א. 🔗
נִדְמֶה, כָּאן קַל יוֹתֵר –
לְיַד מַעֲקֵה הַיָּם, בְּבֵית־הַקָּפֶה,
וְהַמַּרְקִיזָה הַצִּבְעוֹנִית בָּה מִתְנַדְנֵד הַשֶּׁקֶט כְּמוֹ בִּכְלִי
לְפִי קֶצֶב סִירַת־הַדַּיִג הַרוֹשֶׁמֶת מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים
מוּל הַמִּגְדָּלּוֹר הַנָּטוּשׁ
וְהַמִּרְפֶּסֶת
הַמַּרְטִיטָה קִמְעָה
כְּמוֹ הַדְּאָגָה הַחוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ –
אַךְ מָה אֶזְכֹּר מִן הָרֶגַע הַזֶּה,
מִן הָרֶגַע הַזֶּה מַה תִזְכְּרִי
לְאַחַר סִלּוּק הַמַּרְקִיזוֹת
מֵעַל לַשֻּׁלְחָנוֹת הַמִּתְקַפְּלִים לְתוֹךְ הַגֶּשֶׁם?
ב. 🔗
וְכָךְ
לָשֶׁבֶת
בְּאֵין מִשְׁאָלָה,
כְּמוֹ אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּלִי שָׁעוֹן עַל הַיָּד
בְּפֶתַח בֵּית־הַקָּפֶה, בְּתוֹךְ נַדְנֵדָה שֶׁל אוֹר וָצֵל,
וּלְרַעַשׁ קֻבִּיּוֹת־הַמִּשְׂחָק מִתַּחְתֵּינוּ;
וּלְפֶתַע אַתְּ אוֹמֶרֶת: “נֵלֵךְ,” כִּי נִשְׁמַע
צִלְצוּל חוֹבַת־הַתָּמִיד בְּקִרְבֵּךְ –
וְאָנוּ קָמִים מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן,
בְּעוֹד הָרוּחַ מְאַלֶּצֶת אוֹתָנוּ לִרְכֹּס אֶת בְּגָדֵינוּ,
וּתְנוּעַת־חִפָּזוֹן אַחַת, שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי,
שׁוֹמֶטֶת מִתּוֹךְ רִגְעֵי הַקַּיִץ אֶת בֵּית־הַקָּפֶה.