א.    🔗

נִדְמֶה, כָּאן קַל יוֹתֵר –

לְיַד מַעֲקֵה הַיָּם, בְּבֵית־הַקָּפֶה,

וְהַמַּרְקִיזָה הַצִּבְעוֹנִית בָּה מִתְנַדְנֵד הַשֶּׁקֶט כְּמוֹ בִּכְלִי

לְפִי קֶצֶב סִירַת־הַדַּיִג הַרוֹשֶׁמֶת מַעְגָּלִים־מַעְגָּלִים

מוּל הַמִּגְדָּלּוֹר הַנָּטוּשׁ

וְהַמִּרְפֶּסֶת

הַמַּרְטִיטָה קִמְעָה

כְּמוֹ הַדְּאָגָה הַחוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי אוֹ מִמֵּךְ –

אַךְ מָה אֶזְכֹּר מִן הָרֶגַע הַזֶּה,

מִן הָרֶגַע הַזֶּה מַה תִזְכְּרִי

לְאַחַר סִלּוּק הַמַּרְקִיזוֹת

מֵעַל לַשֻּׁלְחָנוֹת הַמִּתְקַפְּלִים לְתוֹךְ הַגֶּשֶׁם?

ב.    🔗

וְכָךְ

לָשֶׁבֶת

בְּאֵין מִשְׁאָלָה,

כְּמוֹ אֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּלִי שָׁעוֹן עַל הַיָּד

בְּפֶתַח בֵּית־הַקָּפֶה, בְּתוֹךְ נַדְנֵדָה שֶׁל אוֹר וָצֵל,

וּלְרַעַשׁ קֻבִּיּוֹת־הַמִּשְׂחָק מִתַּחְתֵּינוּ;

וּלְפֶתַע אַתְּ אוֹמֶרֶת: “נֵלֵךְ,” כִּי נִשְׁמַע

צִלְצוּל חוֹבַת־הַתָּמִיד בְּקִרְבֵּךְ –

וְאָנוּ קָמִים מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן,

בְּעוֹד הָרוּחַ מְאַלֶּצֶת אוֹתָנוּ לִרְכֹּס אֶת בְּגָדֵינוּ,

וּתְנוּעַת־חִפָּזוֹן אַחַת, שֶׁלָּךְ אוֹ שֶׁלִּי,

שׁוֹמֶטֶת מִתּוֹךְ רִגְעֵי הַקַּיִץ אֶת בֵּית־הַקָּפֶה.