א 🔗
אֲנַחְנוּ נוֹעַדְנוּ לִהְיוֹת רְחוֹקִים
וְרַק עַל הָהָר, כִּי עָלִינוּ,
הָיוּ סִמָּנֵי הַשָׁנִים מְחוּקִים
וְכָל שִׁבְרֵיהֶם פֹּה יָלִינוּ.
רַק אַתְּ וַאֲנִי בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הָָהָר
רָאִינוּ אֶל סוֹד נִשְׁמוֹתֵינוּ.
אֲנַחְנוּ נִפְגַּשְׁנוּ מְאֹד מְאֻחָר,
בַּאֲבֹד אוֹתִיּוֹת לִשְׁמוֹתֵינוּ.
ב 🔗
לִטּוּפֵי עֵינַיִם, חִבּוּקֵי מַבָּט,
וּלְחִישׁוֹת שִׂפְתֵי לֵילוֹת הַקַּיִץ.
פֹּה הַכֹּל יֶשְׁנוֹ וְשָׁם הַכֹּל אָבַד
וַאֲנַחְנוּ בַּפְּגִישׁוֹת הַשְּׁתַּיִם.
שָׁם זִכְרֵנוּ מֵת וּפֹה הִנֵּהוּ חַי.
שָׁם הָיָה הַבְּכִי בָּעַיִן.
מִמּוֹתִי אֲנִי הֵן מֵתוּ כָּל דְּרָכַי
וְקָמוּ לְזִכְרוֹן הַקַּיִץ.
ג 🔗
הַאַתְּ בִּקַּשְׁתִּנִי, כִּי יַחַד נָמוּת,
הַאַתְּ הִיא? אַיֵּה אַתְּ, אִסְקוֹהִי?
הַלַּיְלָה חִוֵּר, וְהָהָר כֹּה דָמוּם.
שְׁעַת הַפְּרִידָה הֵן כָּזוֹ הִיא.
אֲנִי נֶעְתַּרְתִּי. אֶקְרָא לָךְ קָרוֹא,
בְּבוֹא הַשָּׁעָה הֲתָבוֹאִי?
הַלַּיְלָה חִוֵּר, שְׁעוֹתָיו יְקָרוֹת,
וְאֵינֵךְ עוֹד, אֵינֵךְ עוֹד, אִסְקוֹהִי.
ד 🔗
…עַד כִּי הִפְלַגְתְּ בַּסְּפִינוֹת הַזָּרוֹת
וַאֲנִי נִשְׁתַּכַּחְתִּי בָּהָר.
הֵנַפְתִּי קִרְעֵי נִשְׁמָתִי לַמָּרוֹם.
לֹא רָאִית. זֶה הָיָה מְאֻחָר.
אָז סוֹבַבְתִּי בָּהָר יְחִידִי וְדוֹמֵם
וָאֶשְׁכַּח, כִּי יָרֵאתִי לִזְכֹּר.
וְכָל שֶׁרָאִיתִי הָיָה כֹּה דוֹמֶה
לְזִכְרֵךְ הַדּוֹעֵךְ וְנֵעוֹר.
ה 🔗
עַל צְלִילָיו שֶׁל הַשִּׁיר עוֹד הִכְבִּיד הָרִמּוֹן.
לִטּוּפֵי הָעֵינַיִם נָפְלוּ אֶל גּוּפֵךְ,
נָפְלוּ לְרַגְלַיִךְ וְלֹא הֲרִימוֹת.
לֹא יָדַעַתְּ, כִּי אֲנִי אוֹהֲבֵךְ.
אָז בִּקַּשְׁתִּי: אֵלַי לְעוֹלָם אַל תָּבוֹאִי.
אֲנִי אֲצַפֶּה לָךְ, אֶרְמֹז לָךְ בְּשִׁיר.
הָרִמּוֹן הָאָדֹם לִי יַזְכִּיר אֶת אִסְקוֹהִי,
הַפְּרִי שֶׁגָּוַע לוֹ בְּטֶרֶם יַבְשִׁיל.
-
זה שם אחת הדמויות בספר “ארבעים הימים של מוסה דאג” לפרנץ וורפל. ↩