שום מפלגה פוליטית לא פיתחה תעמולה כמונו.
שום מפלגה פוליטית לא פיתחה תעמולה כמונו. הרצאות ואסיפות התקיימו מדי יום ביומו, עד שסוף-סוף בא היום הגורלי, שבו בוחרי רובע וינוהראדי היו אמורים להפגין את בגרותם הפוליטית על ידי מסירת קולם למועמד מפלגת הקִדמה המתונה בגבולות החוק. ואולם למרבה הצער, כל אלה שאהדו, למראית עין, את המפלגה החדשה, זנחו במורך לב ברגע האחרון את המחנה שאליו הצטרפו בקראווין, והצביעו נגדנו. רק שלושים ושמונה גברים אמיצים במחוז הבחירות שלנו התמידו ולא התפתו למועמדים של המפלגה הלאומית הסוציאליסטית, של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ושל מפלגת החוקה, ובחרו במועמד מפלגת הקִדמה המתונה בגבולות החוק, תפקיד מכובד שנפל בחלקי.
על המספר הקטן של הבוחרים שלי איני יכול אלא לדבר בהערכה עילאית, ולספר בפומבי בכל מקום ובכל עת, שפעלו כיאה לגברים ותומכי מפלגה אמיתיים. מול אותם שלושים ושמונה לוחמים שלא ניתן לשחד אותם, עמדו אלפיים תשע מאות שלושים ושמונה קנאים, המשתייכים לשלושת המחנות הפוליטיים הנזכרים מעלה. ואולם הם צעדו בגאון לקלפי, כדי להביע את השקפתם, על אף כל הדיכוי.
אני יכול לומר עליהם, שהיו ראשוני החלוצים לרעיונות חדשים, שהיו יפים כמו אפולו וגאים כמו – אני לא יודע למי להשוותם. תולדות האנושות כנראה לא ידעו לעולם את שמם, אף על פי כן היה רצוי שהאנושות תבנה אנדרטה לאותם הגיבורים, שידעו מראש, כי יישארו מוטלים בשדה הקרב יחד עם מועמדם. ואולם התבוסה שלנו בבחירות האחרונות רק מבשרת על ניצחונות העתיד. אנחנו אמנם ספגנו מכה, אבל נחלנו ניצחון מוסרי – כפי שאומרים הריאליסטים. אנחנו אמנם אכלנו אותה, אבל היה זה רק אות לעתיד יפה יותר – כפי שאומרים הצ’כים הצעירים1. רק שלושים ושמונה בחרו במפלגת הקִדמה המתונה בגבולות החוק, אבל אני יכול להכריז, כפי שמכריזה המפלגה הקלריקלית כשהיא מובסת באיזה מקום, שאותם שלושים ושמונה קולות מעידים על צמיחת המפלגה האדירה. אנחנו בקראווין היינו באותו המצב של מאלף בין חיות הטרף. ממול, בשדרות קורוני, השקיפו עלינו חלונות לשכת הבחירות של מפלגת החוקה, מלאי כרזות שקראו “בחרו בוויקטור דיק!” ומול הכניסה האחורית ללשכת הבחירות שלנו בקראווין השקיפו עלינו בצורה מאיימת חלונות לשכת הבחירות של המפלגה הלאומית הסוציאליסטית עם כרזות אוויליות: “בחרו בוואצלב חוץ! בחרו באיש הטוב ביותר בווינוהראדי!” היינו כקול קורא במדבר, שסביבו שאגו האריות, היינו כפרח ריחני, הנחנק מכל הצדדים על ידי יבלית. עמדנו כמו ילד תמים על גג בית בתוך שיטפון, שסביבו רועם זרם מים דלוחים ומזוהמים. הרגשנו כמו בתולה תמימה שנגררה למאורת בושת וסביבה סרסורים. הרגשנו בערך כמו אדם שלרוע מזלו מתיישב במכנסיים מופשלים על קיפוד. וסביבנו, במבצר הקטן שלנו, רעשו הריאקציונרים הפוליטיים המתלהמים, שנתפתו על ידי בירה ממבשלת וֶלְקֶה פּוֹפּוֹבִיצָה ובחרו בוואצלב חוץ, או על ידי בירה של סְמִיחוֹב במסבאה של ליבאל, ובחרו בוויקטור דיק. לרוע המזל מזגו בלשכת הבחירות שלנו בירה של וינוהראדי, התועמלנים שלנו נאלצו לרוץ כל הזמן לבית השימוש, ובזה הסתיימה כל פעילות התעמולה שלהם. בצירוף מקרים אומלל נקראה לשכת הבחירות שלנו קראווין, ועתה תארו לעצמכם את הכול יחד: בית שימוש, רפת, מפלגת הקִדמה המתונה בגבולות החוק, המועמד בעל הפה הגדול, מצע פוליטי יוצא דופן – זה לא היה יכול להיגמר אחרת אלא בדרך שבה זה נגמר, במילה הצרפתית היפה dèbâcle, חורבן.
לשווא קראו הכרזות שלנו המודבקות על כל חלונות לשכת הבחירות שלנו: “בוחרים, הביעו את מחאתכם נגד רעידות האדמה במקסיקו בפתק ההצבעה!” “אנו נחלק בין הבוחרים שלוש מאות איגרות הגרלה ממשלתיות של סרביה ועמן את התקווה לזכות בחמישה עשר מיליון פרנקים זהב.” “כל בוחר שלנו יקבל אקווריון כיס.” “בוחרים, למה שאתם מצפים מווינה, תקבלו גם ממני!”
אבל הכול היה לשווא. ההמונים בפתח קראווין אמנם נדחסו לתוך לשכת הבחירות, ובאו בוחרים בזה אחר זה, קיבלו כוס בירה, רצו לבית שימוש ובמקום הבטחה לבחור בי השאירו לנו בלשכת הבחירות רק קצת סירחון. בעת ובעונה אחת באו ידיעות מלשכות הבחירות המתחרות, שהמועמדים המתחרים עושים תעמולה חסרת מעצורים. תלינו כרזה בזו הלשון: “כאן מתקבל לעבודה נער בעל מוסר לשם הוצא דיבה על המועמדים המתחרים.”
התקרבה שעת הצהריים. מאחורי החלונות שלנו הופיע גיליון נייר גדול ועליו נכתב: “תפריט היום, הורכב במיוחד בעבור הבוחרים שלנו! מרק: מלכותי. שרי. סלמון במיונית. מנת ביניים: חדק פיל בקריש. מנות עיקריות: זנב גמל צלוי עם חסילוני ים. סוס ים מטוגן עם אצות ים. בטן קנגורו ממולאת. כבד כרישים. ארנבת בציר. פשטידת לשונות זמיר. פירוגים רוסיים אמיתיים. כופתאות שזיפים ברוטב שוקולד. גבינה טטרית מחלב סוסות. יינות אוסטריים והונגריים. בירה של וינוהראדי.”
בשעה אחת בא בוחר אחד ויחיד והזמין עיגול גבינה מסריחה2 ולחם. זה היה אות מבשר רעות. שעה שש הובסנו ברוב עצום של אלפיים תשע מאות תשעים ושניים קולות. ובמקום שיישאו את גוויותינו משדה הקרב, הסיעו את הבוחר היחיד שלנו בקרון העצירים.