הדברים הושמעו בטקס ההכתרה של “יקירי תל־אביב” לשנת תשמ“ב, שנערך על ידי עירית תל־אביב באולם “הבימה”, ביום כ”ג בניסן תשמ"ב (15.4.82).

בשמחה ובהרגשת־נועם נטלתי עלי להביע, בשם שנים־עשר המוכתרים בתואר “יקירי תל־אביב”, את תודתנו העמוקה לכל אלה שמצאו אותנו ראויים להכתרה זו: לועדה לבחירת “יקירי תל־אביב”, לראש העיריה, מר שלמה להט, שהוא גם ראש הועדה הזאת, למועצת העיר ולכל מי שהמליץ עלינו. לצרפנו לרשימה המפוארת של המוכתרים. אנו מקווים שלא טען בבחירתם.

אהבתי את העיר הזאת מיום עלותי ארצה בשנת 1925, אף־על־פי שאני עצמי הלכתי אז למושבה לשם כיבוש העבודה ולחיי קבוצה. אולם זה כחמישים שנה שאני גר בתוכה ופועל בה, באותם תחומים שיכולתי לתרום את תרומתי הצנועה לחיי התרבות והספרות. אהבתי את תל־אביב ממבט ראשון. היא היתה מראשיתה עיר גדולה, כרך, גם כשתושביה היו מועטים כבעיירה קטנה. הכרכיות היתה סימן־ההיכר שלה בכל גילויי החיים והיחסים. אהבתי את המית־החיים שבה, את קולותיה ומראותיה, את פרצוף־פניה הצעיר והפשוט שאחד הביטויים היה חברת טראסק. התגאינו בתל־אביב, הנבנית בעבודה עברית, המלאה פיגומי־בנין וגמלים עמוסי חצץ וזיפזיף; תל־אביב עם גימנסיה הרצליה, ביאליק, טשרניחובסקי ושלונסקי, רובינא וגולינקין, גוטמן ויבד“ל זריצקי, “הפועל הצעיר” ויוסף אהרונוביץ, עיתון “דבר”, ההסתדרות, העדלאידע, “אוהל־שם” ובית־העם. אהבתי את ילדיה השובבים של תל־אביב והתבשמתי מחזותה האופטימית. התפעלתי מראש העיר, דיזנגוף ז”ל, הרכוב על סוסו, המשמש אב־טיפוס של ראש עיר ומופת לדורות הבאים. נהנינו מיוזמותיה הנועזות, וביחוד מפתיחותה ומחופש התנועה שבה ביום ובלילה, בחול ובמועד. בפרט כבש אותי הים הגדול של תל־אביב, שלא רק בראש־השנה, אלא בכל ימות השנה נוהגים האזרחים הקטנים והגדולים לעשות בו “תשליך” ולהיטהר. וכשם שאהבנו את תל־אביב ואת קיבוץ גלויותיה בימי שמש, עמל, מחול ושלום, כך התיצבנו כאיש אחד להגנתה בימים מעוננים של חוסר עבודה ושכול, מפני התקפות וצלפים ערביים, בימים של דם ודמעות. כי ידענו שעל ציפור הנפש של האומה אנו מגינים. וכך נמשכים מגורינו וחיינו ופעולותינו כאן מתל־אביב הקטנה לתוך תל־אביב הגדולה והנפלאה שלפנינו, עד היום הזה.

ודאי, לא פעם מתחנו בקורת בעל־פה ובכתב על ליקוייה של תל־אביב וחסרונותיה, אך זאת היתה בקורת לשם תיקון, שעליה נאמר, שגם דילוגיה עלינו אהבה.

גבירותי ורבותי, אנו נישא תואר כבוד זה שהענקתם לנו בגאון ובאהבה, ומבטיחים שנוסיף לעשות עם כל בית ישראל למען עירנו המעטירה כל מה שבידנו, כדי להפכה לעיר ואם בישראל, למרכז של עבודה ויצירה, תעשיה וטכניקה, תורה ומדע, ספרות ואמנות, וחברה צודקת שיש בה איכות־חיים מעולה – כיאה לעיר העברית הראשונה במדינת־ישראל שהיתה בה עצמאות ממלכתית ניכרת עוד בטרם קמה המדינה. יחד נחתור לעשות את תל־אביב תלפיות ליהדות הגולה ונקודת־משיכה לעליה ולתיירות, ונפתח עיר לתפארת שתהיה בת יקירה למדינה ולעם היהודי, אמן, כן יהי רצון!