א.    🔗

פֶּה סָדוּק זֶה – אֵינוֹ שֶׁלָּהּ

גַּם לֹא קֶצֶב־הַנְּשִׁימָה שֶׁהוּא כְּשֶׁל קַטָּר הַדּוֹהֵר אָחוֹרָה־אָחוֹרָה,

בְּעוֹד הָעֵינַיִם מְאַבְּדוֹת אֶת קַוֵּי־הַמִּתְאָר שֶׁל הֲוָיָתִי

אֵי־שָׁם בְּמַעֲמַקֵּי הַקֹּטֶב־הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַחֶדֶר

בּוֹ דְמוּת מִתְחַלֶּפֶת בִּדְמוּת,

וּמִישֶׁהוּ, בִּתְנוּעָה אָפְרַקְדָּנִית, קוֹרֵם עוֹר וְגִידִים שֶׁל אִי־הֱיוֹת,

לוֹבֵשׁ בְּחִפָּזוֹן צוּרַת פִּיזָ’מָה מְאֻבֶּנֶת, –

וּכְבָר מָוֶת חֲסַר־מִין

מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּסִירֵי־הַלַּיְלָה הַנִּשְׁפָּכִים

בִּצְלִיל רֵיקָנִי

מִשּׁוּלֵי הַבּוֹר שֶׁל מִטַּת־הַדְּוַי,

בְּעוֹד מַסְתִּיר אֲנִי אֶת מַבָּטִי בְּבֹשֶׁת־הַפָּנִים

מוּל הָעֵירֹם הָאִמָּהִי לְשֶׁעָבַר,

בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל נֹגַהּ־הַצָּפוֹן בַּחֶדֶר,

עֵת כִּי כְּלֵי־הַלֹּבֶן הוֹפְכִים לְשֶׁלֶג נְטוּל־מַמָּשׁוּת

וְהָעוֹרְקִים הוֹלְכִים וְקוֹפְאִים –

וַאֲנִי אֲחוּז פַּחַד וַאֲחוּז רֶגֶשׁ־אָשָׁם עַל עֶצֶם הַפַּחַד

שֶׁמָּא תִּפְקַח אִמִּי אֶת עֵינֶיהָ וְתִרְמֹז לִי – –

 

ב.    🔗

הָיִיתִי

הוֹלֵךְ וְנָמוֹג מִנֶּגֶד עֵינֶיהָ

בְּעָמְדִי לִמְרַאֲשׁוֹת מִטָּתָהּ;

אֶת מַבָּטָהּ נִסִּיתִי לִלְכֹּד וְאָמַרְתִּי:

“אֲנִי כָּאן,”

אַךְ קוֹלִי בָּגַד בִּי, וְאוּלַי הִיא שָׁמְעָה כְּבָר

אֶת הַדְּמֻיּוֹת שֶׁהֵחֵלוּ לְהַלֵּךְ בְּתָאֵי מֹחָהּ הַמִּשְׁתַּבְּשִׁים

וְקָבְעוּ מוֹשָׁבָן בְּתוֹךְ גּוּפָהּ כְּמוֹ בְּאוּלַם־הַמְתָּנָה,

זוֹהֲרוֹת בְּכֹחַ קַרְנֵי הַקּוֹבַלְט שֶׁנּוֹתְרוּ בְּקִרְבָּהּ בְּמַעֲמַקֵּי הַבָּשָׂר;

וְהִיא בְּשֵׁמוֹת קָרְאָה לָהֶן, כְּמוֹ בְּסֵיַאנְס,

אוֹ־אָז הֲבִינוֹתִי כִּי זוֹהִי תּחִלָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם־הַבָּא:

יְחִידַת־זְמַן זוֹ בָּהּ נֶעֱצָרִים עֲבוּרָהּ כָּל הַשְּׁעוֹנִים הָאַרְצִיִּים

וּתְחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמָהּ נִפְרֶדֶת מִתְּחוּשַׁת־הַמְּחוֹגִים שֶׁל קִיּוּמִי,

בְּעוֹד חִיּוּךְ לֹא־מֻכָּר צָץ עַל שְׂפָתֶיהָ נְטוּלוֹת־הַדָּם,

אֶפְשָׁר חִיּוּךְ־בְּרָכָה הוּא לְאֵלֶה הַמַּקְבִּילִים אֶת פָּנֶיהָ

תּוֹךְ כְּנִיסָה אֶל נֵצַח שֶׁאֵינוֹ בַּר־חֹלִי עוֹד; –

אֶת מִי אָהֲבָה בְּרֶגַע זֶה – אֵינֶנּי יוֹדֵעַ,

כְּשֵׁם שְׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְמִי נוֹעֲדָה אוֹתָהּ צְלָלִית, כְּעֵין מַבַּע־פֶּתַע,

שֶׁחָלְפָה עַל עוֹר פָּנֶיהָ הַצָּפוּד

וְהִזְכִּירָה עַלִיזוּת אֱנוֹשִׁית,

שֶׁהֲרֵי אַךְ לַשָׁוְא אָמַרְתִּי לָהּ שׁוּב וָשׁוּב:

“הִנֵּה, אֲנִי כָּאן,”

בְּאֵין רוֹאֶה נָשַׁרְתִּי מִתּוֹךְ עוֹלָמָהּ

כְּמוֹ מַטְבֵּעַ הַנִּשְׁמָט מִבַּעַד לְחָרִיץ שֶׁל קֻפַּת־חִסָּכוֹן מִשְׁפַּחְתִּית מִשְׁתַּבֶּרֶת – –

 

ג.    🔗

כְּתֹנֶת־לַיְלָה פְּשׁוּטַת־זְרוֹעוֹת

בַּגֶּשֶׁם

תְּלוּיָה עַל חֶבֶל־כְּבִיסָה שֶׁלִּפְנֵי הַבַּיִת

מְסַפֶּרֶת בְּאָזְנֵי הָרוּחַ שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאָר

עַל־אוֹדוֹת יִסּוּרִים וּמָוֶת

מֶשֶׁךְ שְׁלֹשָׁה יָמִים רֵיקִים מִקִּיּוּם אִמָּהִי,

בְּעוֹדָהּ מִתְיַמֶּרֶת לִהְיוֹת תַּחֲלִיף לַגּוּף עַצְמוֹ

בִּזְרוֹעוֹת שְׁלוּחוֹת לְכָל הָעֲבָרִים,

נִדְמֶה צוֹעֲקוֹת דְּבַר־מָה –

וַאֲנִי מַאֲזִין לְטִפּוֹת הַגֶּשֶׁם הַיוֹרְדוֹת לָרִאשׁוֹנָה

עַל אִמִּי,

וְאוֹמֵר לְעַצְמיִ שׁוּב וָשׁוּב:

“הֲרֵי גוּף זֶה הַטָּמוּן שָׁם בָּאֲדָמָה חֲסַר־תְּחוּשׁוֹת הוּא…”

וְשׁוֹמֵעַ לְלֹא־הֶרֶף אֶת חֲבָטוֹת חֶבֶל־הַכְּבִיסָה בָּרוּחַ הַיַלְלָנִית

כְּאִלּוּ מֵאִיץ הוּא בִּי לַעֲשׂוֹת דְּבַר־מָה,

עַד כִּי רַחֲמַי נִכְמָרִים בְּקִרְבִּי לִבְלִי־הָכִיל

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַלְבִּישׁ אֶת אִמִּי

כְּתֹנֶת־לַיְלָה נְקִיָּה וִיבֵשָׁה,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַצִּיעַ אֶת מִטָּתָהּ שֶׁל אִמִּי

בִּכְלֵי־לֹבֶן שֶׁאֵינָם רְטֻבִּים בְֹשֶׁל הַגֶּשֶׁם הַחָרְפִּי,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהַחֲלִיף לְאִמִי אִי־חַיִּים בְּחַיִּים

(בִּמְקוֹם הַחַיִּים שֶׁבִּקְּשָׁה לְהַשְׁלִיךְ מִמֶּנָּה וָהָלְאָה פְּעָמִים כֹּה הַרְבֵּה!)

אַךְ לְאָן זֶה פָּנְתָה אִמִּי בְּיוֹם חֹרֶף טָחוּב שֶׁל חֹדֶשׁ פֶבְּרוּאַר

וְכִי מַדּוּעַ זֶה הִנִּיחָה אִמִּי לִגְוִיָּה נַעֲוֵית־צוּרָה זוֹ הַיּוֹשֶׁבֵת בֵּין רְגָבִים לַחִים

לְהָמִיר גּוּף בְּגוּף

וְלָשֵׂאת אֶת שְׁמָהּ לַשָּׁוְא?