לוגו
המחזה: [ארץ תחתית]
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

ארץ תחתית, אשוּן לילה ואפלה. צלם איש עול ימים ומלאך הדומה.

המלאך:

מַה־שִּׁמְךָ, הָעֶלֶם, הֲלֹא תַגִּידָה!

מַלְאַךְ דּוּמָה אָנִי, מִשְׁנֶה לַמָּוֶת,

כָּל יוֹרְדֵי בוֹר תַּחַת שִׁבְטִי יַעֲבֹרוּ1.

העלם:

אַל תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, מַלְאָךְ! לוּ אֶזְכְּרֶנוּ

תִּלְבַּשׁ חֲרָדוֹת, פַּלָּצוּת תּאֹחֲזֶךָ.

המלאך:

מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת לֹא יֵדַע כָּל פָּחַד!

פֹּה – בִּמְגוּרֵי שַׁחַת וּמַדְוֵי נֵצַח,

בִּמְקוֹם כָּל הַיְּקוּם יִבּוֹל כִּירַק דֶּשֶׁא

וּמְלֵאֵי דֶבֶר הָרוּחוֹת עָבֵשׁוּ,

וּרְגָבִים אֵלֶּה, זוּ שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

עַל אֶרֶץ עִלִּית מִפִּי כֹל נִקְרָאוּ,

כִּדְמוּת הָרֵי נֶשֶׁף נִרְאִים לֶעָיִן:

פֹּה – לֹא יָבֹא חָת, לֹא יַעֲדֶה כָּל רֶטֶט;

גַּם מִפְּנֵי הָאַדִּיר הַמַּרְעִים רָעַם

הָרוֹבֶה חֲזִיזִים וּמַרְגִּיז אָרֶץ

פֹּה לֹא נִפְחָדָה, מִשְּׁמוֹ לֹא נֵחָתָּה.

העלם:

אֱמֶת דִּבַּרְתָּ כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל פָּחַד;

כִּי גַּם מִדְּבָרֶיךָ, עַזוּ כַּמָּוֶת

אֶל רֹאֵי שֶׁמֶשׁ, לִבִּי לֹא יִנּוֹעַ.

המלאך:

אֲבָל שִׁמְךָ הַגֵּד עֶלֶם עַז מֵצַח!

בִּבְכוֹר שָׂטָן אַשְׁבִּיעֲךָ שַׂר הַתֹּפֶת

בַּאֲבַדּוֹן וָשַׁחַת…

העלם:

…. הַס, דֹּם כַּמָּוֶת!

שִׁמְעָה וּרְגָזָה: בֶּן־חַיִּים אָנֹכִי!!

המלאך (ירתע לאחוריו):

חַיִּים?…. מִי נָשָׂא שֵׁם זֶה בִּשְׂפָתָיִם?

הַחַיִּים – הֵן הֵם אוֹיְבֵי בֵית הַמָּוֶת

הַנִּלְחָמִים בָּנוּ מִלְחָמָה נִצַּחַת

הַצָּרִים עָלֵינוּ מִכָּל צַד וָעֵבֶר

כָּל אֲשֶׁר יָהִין לָצֵאת מִשְּׁאוֹל חוּצָה

יִגְזְלוּ הֵמָּה, יַעֲרוּ עָלֵיהוּ רוּחַ

וּבְחַבְלֵי הַשָּׁוְא אֶת רַגְלָיו יֶאֱסֹרוּ

וּבְאַרְמוֹנֵי קֶסֶם יִכְלְאוּהוּ שֶׁבִי

וִישִׁיאוּהוּ לִמְרוֹד בַּאֲדֹנָיו הַמָּוֶת

וּבְדֵי עָמָל יִצְלַח בִּידֵי הַתֹּפֶת

כִּי יָרִיק חֲנִיכָיו מַחֲלָה וָפֶגַע

לָשׁוּב וּלְהוֹרִישׁ מִבִּטְנָם הַגָּזֶל.

הַחַיִּים… שֵׁם נִבְזֶה לִבְנֵי הַשָּׁחַת –

מִי יָעִיז זָכְרֵהוּ בִּגְבוּל הַמָּוֶת?!

העלם (אל לבו):

לֹא רַק הַחַיִּים מִמָּוֶת יָגוּרוּ

גַּם יִלְדֵי שַׁחַת אֶל שֵׁם חַיִּים יֶחֱרָדוּ.

המלאך:

הַגֵּד נָא אֵפוֹא אִם בֶּן חַיִּים אָתָּה

אֵיךְ נָפַלְתָּ שֶׁבִי בִּידֵי הַמָּוֶת?

העלם:

כִּי בֶן־אָדָם וִילוּד אִשָּׁה הָיִיתִי.

המלאך:

בֶּן־אָדָם – בֶּן־חַיִּים – אָדָם לֹא־בֶן־מָוֶת!!

העלם (מבלי שית אליו לבו)

בַּכּוֹכָב הַהוּא הַנִּבְרָא מִבְּלִי מָה,

תֶּבֶל עָשׂוּי מִמְּצוּקִים הִתְבּוֹלָלוּ

וּצְבָאוֹ יִבּוֹל כִּנְבוֹל בּוּל וָדֶשֶׁא

וָהוּא גַּם הוּא יִבְלֶה כִּבְלוֹיֵי בֶגֶד

בַּלָּהוֹת הָיָה וּבַלָּהוֹת יֶהִי

וּפִי יוֹשְׁבָיו עַל כֵּן תֵּבֵל יִקֳּבֶנוּ,

שָׁם – בֵּין שֹׁאֲפֵי רוּחַ בֵּין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ

אַךְ מִסְפַּר שָׁנִים כַּצֵל הִתְהַלָּכְתִּי.

שָׁם יוֹם יוֹם הַמָּוֶת עֵינַי חָזָיוּ

כִּי אֶל יַד מַעְגָּלִי פָּרַשׂ לִי רֶשֶׁת

וּמִיוֹם הֱּיוֹתִי יָצַק בִּי רַעַל

רָקָב בַּעֲצָמַי וּמַחֲלָה אֵין מַרְפֵּא

וּבְשַׁחַר יוֹמִי הִקְדִּיר עָלַי שָׁמֶשׁ –

אֶפֶס כִּי אֶל עֵץ הַחַיִּים יָד שָׁלַחְתִּי

מִפִּרְיוֹ אָכַלְתִּי, כֹּחִי הֶחֱלַפְתִּי,

וּמִמְּקוֹר הַחַיִּים – מַעְיַן שִׁיר וָזֶמֶר,

מִבֵּית אֵל יֵצֵא וִיזַנֵּק מִשָּׁמָיִם –

מֵימַי שָׁתִיתִי, ־ וּבְכֵן בּוּז לְךָ מָוֶת!

לוּ שֶׁבַע עַל אַחַת שִׁנֶּיךָ חַדּוּ

לֹא תֹאכְלֵנִי כָּלִיל – בֶּן חַיִּים אָנִי!

המלאך (שמע את דבריו בשממון):

בֶּן־חַיִּים – בֶּן־אָדָם – אָדָם לֹא־בֶן־מָוֶת!!

עַל כֵּן אַךְ כָּאָדָם יָרַד פֹּה קֶבֶר

וּכְבֶן־חַיִּים מִשְּׁאוֹל לֹא יִפְחַד פָּחַד;

מִמְקוֹר הַזִּמְרָה שָׁאַב וַיֵּשְׁתְּ מַיִּם

מִפְּרִי הָעֵץ אָכַל – וִיחִי לָנֶצַח:

בַּיְּקוּם כֻּלּוֹ יַד הַנְּשִׁיָּה שַׁלָּטֶת

אַךְ לֹא בִּמְקוֹר הַחַיִּים – שִׁיר וָזֶמֶר;

הַשּׁוֹתֶה מֵימָיו לֹא יֵדַע עֲצָבֶת,

יִלְעַג לַשַּׁחַת, לֹא יֹאבַד בַּמָּוֶת.

(יתעלם. קול מקהלה נעלמה נשמע בחוץ)

המקהלה:

בּוּז לָךְ אֲבַדּוֹן, לַעַג לָךְ הַמָּוֶת!

עַל פִּרְחֵי הַשִּׁיר רוּחֲךָ לֹא נוֹשָׁבֶת

הֵם עַל מַעְיַן זִמְרָה נֵצַח יִפְרָחוּ

אֲבִיבָם עוֹלָם לֹא יֵדַע כָּל חֹרֶף

וּקְטוֹן הַיְּאֹרִים – מַעְיַן שִׁיר וָזָמֶר

מִנַּחַל הַנְּשִׁיָּה יַצִּיל הַטָּרֶף.



  1. להבין לקוראנו את המחזה הזה בינה יתֵרָה נזכיר כי חכמי הגוים הקדמונים אשר השכילו להליט כל חכמה ודבר אמת במעטה משל גאוה וציור מדומה תארו לנו את הנשיה בדמות נחל גדול אשר קרו בשם Lethe, כי נחל שוטף הנשיה אשר יציף מימיו על כל בני חלוף, אין נקי. ולודוויקו אריוסטו המשורר האיטלקי בשירו הנשגב Orlando furioso ישיר פלאים בדבר הזה ויאמר: כי שמות כל באי חלד חרותים על לוחות במרומי שמים ונתונים למשמרת בידי הפּאַרצען, הן שָׁלֹש האחָיוֹת הממונות על חיי האדם, האחת למָסְכָם על המסכה ולעשות את בתי הנירין, השנית לאָרגָם הלוך ואָרֹג מספר הימים החרוצים למו, והשלישית לקפדם בבוא היום החרוץ. וזקן כביר ימים הָפְקַד אִתָּן, ובמות מי ומי מן החיים המהלכים תחת השמש ולקח הוא מידי הפּאַרצען את כל לֹֻחֹתָיִם אשר שמות המתים חרותים עליהם ונשאם והשליכם אל תוך נחל הנשיה ואז יִשְׁכְּחוּ המתים כל עמל אנוש ונגעי החיים וְיִשָׁכְחוּ גם המה מלב כל אשר תחת השמים. ואולם האנשים אשר זכו לחיי הנצח ינצלו משטף הנשיה על ידי יונים נחפות בכסף השאטות מעל לראש הזקן לחטוף מידו למֹרת רוחו לוח שֵׁם כל תמים דרך וישר הולך, וביחוד שם האיש אשר שאב מים בששון ממעיני השיר והזמרה. ע“כ מדברי אריוסטו הנצרך לעניָננו. ולדעתי החלום הזה חלום אחר הוא עם החלום אשר מְחַלְמִים לנו בעלי חלומותינו כי מלאך הדומה ישאל אחרי המות את שם איש ואיש, בלי ספק ג”כ כדי להשליכו במצולת הנשיה ולאַבד זכרו מאנוש; אפס כי זכרון מתינו אנחנו ינצלו מן האבדון לא ע“י לוחות ובני יונה כי אם ע”י פסוקים ידועים, כידוע. על אדני המשל הנזכר הקימותי את עמודי שירתי במחזה הזה. ודומה לזה אמר ר“י סטאנוב באסף כ' כ”ג, אפס כי התגלגל שם תחת שֹׁאַת הגלגולים כיד הקבלה הטובה עליו.  ↩