ארץ תחתית, אשוּן לילה ואפלה. צלם איש עול ימים ומלאך הדומה.

המלאך:

מַה־שִּׁמְךָ, הָעֶלֶם, הֲלֹא תַגִּידָה!

מַלְאַךְ דּוּמָה אָנִי, מִשְׁנֶה לַמָּוֶת,

כָּל יוֹרְדֵי בוֹר תַּחַת שִׁבְטִי יַעֲבֹרוּ¹.

העלם:

אַל תִּשְׁאַל לִשְׁמִי, מַלְאָךְ! לוּ אֶזְכְּרֶנוּ

תִּלְבַּשׁ חֲרָדוֹת, פַּלָּצוּת תּאֹחֲזֶךָ.

המלאך:

מֶלֶךְ בַּלָּהוֹת לֹא יֵדַע כָּל פָּחַד!

פֹּה – בִּמְגוּרֵי שַׁחַת וּמַדְוֵי נֵצַח,

בִּמְקוֹם כָּל הַיְּקוּם יִבּוֹל כִּירַק דֶּשֶׁא

וּמְלֵאֵי דֶבֶר הָרוּחוֹת עָבֵשׁוּ,

וּרְגָבִים אֵלֶּה, זוּ שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ

עַל אֶרֶץ עִלִּית מִפִּי כֹל נִקְרָאוּ,

כִּדְמוּת הָרֵי נֶשֶׁף נִרְאִים לֶעָיִן:

פֹּה – לֹא יָבֹא חָת, לֹא יַעֲדֶה כָּל רֶטֶט;

גַּם מִפְּנֵי הָאַדִּיר הַמַּרְעִים רָעַם

הָרוֹבֶה חֲזִיזִים וּמַרְגִּיז אָרֶץ

פֹּה לֹא נִפְחָדָה, מִשְּׁמוֹ לֹא נֵחָתָּה.

העלם:

אֱמֶת דִּבַּרְתָּ כִּי אֵין בִּשְׁאוֹל פָּחַד;

כִּי גַּם מִדְּבָרֶיךָ, עַזוּ כַּמָּוֶת

אֶל רֹאֵי שֶׁמֶשׁ, לִבִּי לֹא יִנּוֹעַ.

המלאך:

אֲבָל שִׁמְךָ הַגֵּד עֶלֶם עַז מֵצַח!

בִּבְכוֹר שָׂטָן אַשְׁבִּיעֲךָ שַׂר הַתֹּפֶת

בַּאֲבַדּוֹן וָשַׁחַת…

העלם:

…. הַס, דֹּם כַּמָּוֶת!

שִׁמְעָה וּרְגָזָה: בֶּן־חַיִּים אָנֹכִי!!

המלאך (ירתע לאחוריו):

חַיִּים?…. מִי נָשָׂא שֵׁם זֶה בִּשְׂפָתָיִם?

הַחַיִּים – הֵן הֵם אוֹיְבֵי בֵית הַמָּוֶת

הַנִּלְחָמִים בָּנוּ מִלְחָמָה נִצַּחַת

הַצָּרִים עָלֵינוּ מִכָּל צַד וָעֵבֶר

כָּל אֲשֶׁר יָהִין לָצֵאת מִשְּׁאוֹל חוּצָה

יִגְזְלוּ הֵמָּה, יַעֲרוּ עָלֵיהוּ רוּחַ

וּבְחַבְלֵי הַשָּׁוְא אֶת רַגְלָיו יֶאֱסֹרוּ

וּבְאַרְמוֹנֵי קֶסֶם יִכְלְאוּהוּ שֶׁבִי

וִישִׁיאוּהוּ לִמְרוֹד בַּאֲדֹנָיו הַמָּוֶת

וּבְדֵי עָמָל יִצְלַח בִּידֵי הַתֹּפֶת

כִּי יָרִיק חֲנִיכָיו מַחֲלָה וָפֶגַע

לָשׁוּב וּלְהוֹרִישׁ מִבִּטְנָם הַגָּזֶל.

הַחַיִּים… שֵׁם נִבְזֶה לִבְנֵי הַשָּׁחַת –

מִי יָעִיז זָכְרֵהוּ בִּגְבוּל הַמָּוֶת?!

העלם (אל לבו):

לֹא רַק הַחַיִּים מִמָּוֶת יָגוּרוּ

גַּם יִלְדֵי שַׁחַת אֶל שֵׁם חַיִּים יֶחֱרָדוּ.

המלאך:

הַגֵּד נָא אֵפוֹא אִם בֶּן חַיִּים אָתָּה

אֵיךְ נָפַלְתָּ שֶׁבִי בִּידֵי הַמָּוֶת?

העלם:

כִּי בֶן־אָדָם וִילוּד אִשָּׁה הָיִיתִי.

המלאך:

בֶּן־אָדָם – בֶּן־חַיִּים – אָדָם לֹא־בֶן־מָוֶת!!

העלם (מבלי שית אליו לבו)

בַּכּוֹכָב הַהוּא הַנִּבְרָא מִבְּלִי מָה,

תֶּבֶל עָשׂוּי מִמְּצוּקִים הִתְבּוֹלָלוּ

וּצְבָאוֹ יִבּוֹל כִּנְבוֹל בּוּל וָדֶשֶׁא

וָהוּא גַּם הוּא יִבְלֶה כִּבְלוֹיֵי בֶגֶד

בַּלָּהוֹת הָיָה וּבַלָּהוֹת יֶהִי

וּפִי יוֹשְׁבָיו עַל כֵּן תֵּבֵל יִקֳּבֶנוּ,

שָׁם – בֵּין שֹׁאֲפֵי רוּחַ בֵּין רֹאֵי שֶׁמֶשׁ

אַךְ מִסְפַּר שָׁנִים כַּצֵל הִתְהַלָּכְתִּי.

שָׁם יוֹם יוֹם הַמָּוֶת עֵינַי חָזָיוּ

כִּי אֶל יַד מַעְגָּלִי פָּרַשׂ לִי רֶשֶׁת

וּמִיוֹם הֱּיוֹתִי יָצַק בִּי רַעַל

רָקָב בַּעֲצָמַי וּמַחֲלָה אֵין מַרְפֵּא

וּבְשַׁחַר יוֹמִי הִקְדִּיר עָלַי שָׁמֶשׁ –

אֶפֶס כִּי אֶל עֵץ הַחַיִּים יָד שָׁלַחְתִּי

מִפִּרְיוֹ אָכַלְתִּי, כֹּחִי הֶחֱלַפְתִּי,

וּמִמְּקוֹר הַחַיִּים – מַעְיַן שִׁיר וָזֶמֶר,

מִבֵּית אֵל יֵצֵא וִיזַנֵּק מִשָּׁמָיִם –

מֵימַי שָׁתִיתִי, ־ וּבְכֵן בּוּז לְךָ מָוֶת!

לוּ שֶׁבַע עַל אַחַת שִׁנֶּיךָ חַדּוּ

לֹא תֹאכְלֵנִי כָּלִיל – בֶּן חַיִּים אָנִי!

המלאך (שמע את דבריו בשממון):

בֶּן־חַיִּים – בֶּן־אָדָם – אָדָם לֹא־בֶן־מָוֶת!!

עַל כֵּן אַךְ כָּאָדָם יָרַד פֹּה קֶבֶר

וּכְבֶן־חַיִּים מִשְּׁאוֹל לֹא יִפְחַד פָּחַד;

מִמְקוֹר הַזִּמְרָה שָׁאַב וַיֵּשְׁתְּ מַיִּם

מִפְּרִי הָעֵץ אָכַל – וִיחִי לָנֶצַח:

בַּיְּקוּם כֻּלּוֹ יַד הַנְּשִׁיָּה שַׁלָּטֶת

אַךְ לֹא בִּמְקוֹר הַחַיִּים – שִׁיר וָזֶמֶר;

הַשּׁוֹתֶה מֵימָיו לֹא יֵדַע עֲצָבֶת,

יִלְעַג לַשַּׁחַת, לֹא יֹאבַד בַּמָּוֶת.

(יתעלם. קול מקהלה נעלמה נשמע בחוץ)

המקהלה:

בּוּז לָךְ אֲבַדּוֹן, לַעַג לָךְ הַמָּוֶת!

עַל פִּרְחֵי הַשִּׁיר רוּחֲךָ לֹא נוֹשָׁבֶת

הֵם עַל מַעְיַן זִמְרָה נֵצַח יִפְרָחוּ

אֲבִיבָם עוֹלָם לֹא יֵדַע כָּל חֹרֶף

וּקְטוֹן הַיְּאֹרִים – מַעְיַן שִׁיר וָזָמֶר

מִנַּחַל הַנְּשִׁיָּה יַצִּיל הַטָּרֶף.