מִפִּי בִּקַּשְׁתְּ לָדַעַת פַּעַם

מַה סּוֹד הָאָבִיב וּמַה טָּעַם.

אֶת זֶה הַסּוֹד אֲנִי שׁוֹמֵר לְעֵרֶךְ

כְּמוֹ אַשּׁוּחַ זֶה עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ.

הָעֵץ הַזֶּה, שֶׁאֶצְבָּעוֹת לוֹ אֶלֶף,

אֶלֶף דְּרָכִים יוֹרֶה מֵאֵם־הַדֶּרֶךְ.

וְלֹא אַגִּיד לָךְ, לָמָּה כֹּה בְּנַחַת,

שׁוֹטְפִים בַּאֲפִיקָם מֵימֵי הַנָּחַל.

אֲבָל קוֹלִי יִקְפָּא בִּדְמִי־עַרְבַּיִם,

עֵת אֲלִיטוֹ בְּאֵפֶר־שְׁמֵי־עֵינָיִךְ.

סֹבִּי, שְׁחַרְחֹרֶת, סֹבִּי וְרִקְדִי נָא,

אַךְ גַּם עַל קְטֹן פְּרָחַי אַל תִּדְרְכִי נָא!

וְסֹבִּי עוֹד וָעוֹד עַד הִסְתַּחְרֵר,

כִּי זֶה מִשְׂחַק הַדְּלִי וְהַבְּאֵר!

סוֹד הָאָבִיב!? גַּם לוּא חָפַצְתִּי זֹאת,

אֵין בְּכֹחִי גַלּוֹת לָךְ זֶה הַסּוֹד.