אִישׁ לֹא הֵבִין לְטַעַם הַבֹּשֶׂם

אֲשֶׁר לְמַגְנוֹלִית־בִּטְנֵךְ הַקּוֹדֶרֶת.

אִישׁ לֹא יָדַע, כִּי הָיִית מְיַסֶּרֶת

צִפֹּרֶת־אֲהָבִים בֵּין שִׁנָּיִךְ.

אֶלֶף סוּסֵי פָּרַס קְטַנִּים נִמְנְמוּ

בְּכִכַּר מִצְחֵךְ שְׁטוּף־אוֹר הַיָּרֵחַ

בְּעוֹד אֲנִי לַיְלָה־לַּיְלָה חִבַּקְתִּי

לִבְנַת־גֵּוֵךְ – אוֹיֶבֶת הַשֶּׁלֶג.

בֵּין הַיַּסְמִין וְהַגֶּבֶס הָיוּ עֵינַיִךְ

כְּנֵזֶר חִוֵּר עֲדוּי־זֶרַע.

אוֹתִיּוֹת־שֶׁנְהָב בְּחֵיקִי בִּקַּשְׁתִּי

כְּדֵי לִכְתֹּב לָךְ שַׁי, הָאוֹמֵר: לָנֶצַח.

לָנֶצַח, לָנֶצַח: גַּן־עִנּוּיִים לִי

גּוּפֵךְ הַחוֹלֵף וְנִמְלָט לָנֶצַח.

דַּם־וְרִידַיִךְ עַל שְׂפָתַי, – וּשְׂפָתַיִךְ

בְּלִי אוֹר לְהָאִיר לִי בַּמָּוֶת.