עֶרֶב־עֶרֶב בִּגְרַנָּדָה,

עֶרֶב־עֶרֶב מֵת שָׁם יֶלֶד.

עֶרֶב־עֶרֶב מִתְיַשֵּׁב הַנַּחַל

וְעִם רֵעָיו הוּא מְשׂוֹחֵחַ.

שׁוֹכְנֵי־עָפָר כַּנְפֵי אֵזוֹב לָהֶם.

רוּחַ־עֲרָפֶל וְרוּחַ־צַפְרִיר הֵם צֶמֶד־

פַּסְיוֹנִים פּוֹרְחִים עַל מִגְדָּלִים,

וְאוֹר הַיּוֹם הוּא נַעַר פָּצוּעַ.

גַּם רָסִיס שֶׁל סְנוּנִית לֹא נוֹתְרָה בַּשָּׁמַיִם

כַּאֲשֶׁר פְּגַשְׁתִּיךָ בִּמְעָרוֹת־הַיַּיִן.

גַּם פֵּרוּר שֶׁל עָנָן לֹא נוֹתַר עַל הָאָרֶץ

כַּאֲשֶׁר טָבַעְתָּ בִּמְצוּלַת הַנָּחַל.

עַל הֶהָרִים יָרַד עֲנָק שֶׁל מַיִם

וְנַרְקִיסִים וּכְלָבִים אֶת הַגַּיְא הֵצִיפוּ.

גּוּפְךָ, בְּצִלּוֹ הַסְּגֹל שֶׁל יָדִי, שָׁכַב לוֹ

מֵת עַל הַחוֹף. הוּא הָיָה מַלְאָךְ שֶׁל קֶרַח.