סָגַרְתִּי לִי אֶת הַמִּרְפֶּסֶת,

לְבַל אֶשְׁמַע אֶת קוֹל הַבֶּכִי.

אֲבָל בְּעַד כָּתְלֵי הַבַּיִת

דָּבָר לֹא יִשָּׁמַע זוּלַת הַבֶּכִי.

רַק מַלְאָכִים מְתֵי מִסְפָּר פּוֹצְחִים בְּזֶמֶר.

וְרַק כְּלָבִים מְתֵי מִסְפָּר נוֹבְחִים הַלַּיְלָה.

בְּכַף יָדִי – כִּנּוֹרוֹת אֶלֶף.

אֲבָל הַבְּכִי כֶּלֶב אַדִּיר הוּא,

הַבְּכִי מַלְאָךְ אַדִּיר הוּא,

הַבְּכִי כִּנּוֹר אַדִּיר הוּא

וְהַדְּמָעוֹת חוֹסְמוֹת אֶת פִּי הָרוּחַ:

דָּבָר לֹא יִשָּׁמַע זוּלַת הַבֶּכִי.