בַּיָּם הָיִיתִי
תַּפּוּזִים שָׁם לֹא מָצָאתִי.
הָיִיתִי בְּסֵבִילְיָה
אַהֲבָה שָׁם לֹא מָצָאתִי.
אוֹר־שָׁרָב מְלַהֵט, שְׁחַרְחֹרֶת.
שִׁמְשִׁיָּתֵךְ תְּנִי לִי!
צֵל יָרֹק יַעֲטֹף אֶת פָּנַי –
כַּעֲסִיס הַלִּימוֹן וְהַלִּימָה.
וּמִלִּים שֶׁלָּךְ – דָּגִים זְעִירִים –
יְרַצְּדוּ לָהֶם עַל סְבִיבֵנוּ.
בַּיָּם תַּפּוּזִים לֹא מָצָאתִי.
אֲבוֹי, לִבִּי שֶׁלִּי,
וּבְסֵבִילְיָה אַהֲבָה לֹא מָצָאתִי!