עֵת כִּי עוֹלֶה הַסַּהַר,

פַּעֲמוֹנִים יִדֹּמּוּ

ומִשְׁעוֹלִים יוֹפִיעוּ

שֶׁרֶגֶל לֹא תִּדְרֹךְ בָּם.

עֵת כִּי עוֹלֶה הַסַּהַר,

אֶל יָם תִּצְלֹל הָאָרֶץ,

לְאִי יִדְמֶה לִבֵּנוּ

בְּמֶרְחַבְיָה אֵין סוֹף לָהּ.

וְתַחַת מְלֹא הַסַּהַר

אִישׁ לֹא יֹאכַל תַּפּוּחַ.

עִם זֹאת יִטְעַם לָבֶטַח

רַק פְּרִי יָרֹק שֶׁל קֶרַח.

עֵת כִּי עוֹלֶה הַסַּהַר

מֵאָה פָּנִים שָׁווֹת לוֹ,

וְכָל מַטְבֵּעַ־כֶּסֶף

בָּאַרְנָקִים גּוֹנֵחַ.