הָלַכְתִּי בִּרְחוֹב וּשְׁמוֹ לֹא יָדַעְתִּי,

וּפִתְאֹם קוֹל־עֲנוֹת שֶׁל עוֹרְבִים: קְרָע.

וּצְלִיל פַּנְדּוּרָה וְרַעַם שָׁמַעְתִּי, –

לְפָנַי חַשְׁמַלִּית דָּהֲרָה.

פְּלִיאָה הִיא מִמֶּנִּי וּמְאֹד אַתְמִיהַּ:

אֵיכָה הִצְלַחְתִּי לִקְפּוֹץ לַהֲדוֹם?

הַקָּרוֹן שְׁבִיל־דִּי־נוּר אַחֲרָיו מַפְצִיעַ

בַּחֲלַל הָאֲוִיר לְאוֹר יוֹם.

בְּסַעַר אָפֵל וּמוּעָף תַּעֲבוֹרְנָה

דְּרָכָיו; וּבִתְהוֹם הַזְּמַנִּים יֹאבַד.

עֲצוֹר הַנֶּהָג! הַנֶּהָג, עֲצוֹר נָא!

עֲצוֹר הַקָּרוֹן מִיָּד!

אֵחַרְתָּ. הִנֵּה הַחוֹמָה נְסֻבֶּנָּה.

דָּהַרְנוּ־עָבַרְנוּ חֹרְשַׁת־הַתְּמָרִים.

עַל פְּנֵי הַנֶּבָה, עַל הַנִּילוּס, הַסֶּנָה

הִרְעַמְנוּ בִּשְׁלשָׁה גְשָׁרִים.

וּבְחָלְפוֹ עַל־פְּנֵי הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

הֵעִיף אַחֲרֵינוּ מַבָּט חוֹשֵׁד

קַבְּצָן זָקֵן, – וַאֲנִי בָּטוּחַ:

הֲלֹא הוּא שֶׁנִּפְטַר בְּבֵירוּת אֶשְׁתַּקֵּד.

אַיֵּנִי? בְּאֵיזֶה לֹהַּ וָפַחַד

נוֹקְפֵנִי לִבִּי וּמֵשִׁיב בְּסוֹעָה:

שָׁם בֵּית־נְתִיבוֹת שֶׁאֶפְשָׁר בּוֹ לָקַחַת

לְהֹדּוּ־שֶׁל־רוּחַ כַּרְטִיס־נְסִיעָה.

שֶׁלֶט…

כָּל אוֹת בּוֹ דָמִים רוֹעֶפֶת

לֵאמוֹר – יָרֹק הוּא – יָדַעְתִּי, כָּאן

בִּמְקוֹם הַסֶּלֶק, בִּמְקוֹם הַלֶּפֶת

מוֹכְרִים גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל בַּר־מִינָן.

בְּאֹדֶם כֻּתֹּנֶת, פָּנָיו – עֲטִינַיִם,

גַּם אֶת רֹאשִׁי עָרַף הַתַּלְיָן,

בְּתוֹךְ שְׁאָר רָאשִׁים, בַּיַּרְכָתַיִם,

בְּאַרְגָּז חֲלַקְלַק הוּא נִטְמַן.

וְגָדֵר בְּסִמְטָה, דָּפְנוֹתֶיהָ תִּגְדֹּרְנָה

בַּיִת שְׁלָשׁ־חַלּוֹנוֹת וְדִשְׁאָה מִן הַצַּד.

עֲצוֹר, הַנֶּהָג! הַנֶּהָג, עֲצוֹר נָא!

עֲצוֹר הַקָּרוֹן מִיָּד!

מַשִׁינְקָה, פֹּה שׁוֹרַרְתְּ בִּמְגוּרַיִךְ,

לִי, לֶחָתָן, רָקַמְתְּ אֶת שְׁטִיחָי.

אַיֵּךְ עַכְשָׁו, אֵי גּוּפֵךְ וְשִׁירַיִךְ,

הַאֻמְנָם שָׁבַקְתְּ חַיִּים לְכָל חָי?

מַה מְּאֹד בְּחַדְרֵךְ הִרְבֵּית לִדְמוֹעַ,

וַאֲנִי, בְּצַמָּה מְפֻיֶּכֶת מְאֹד,

לִפְנֵי הַמַּלְכָּה הָלַכְתִּי לִכְרוֹעַ

וְשׁוּב לֹא זָכִיתִי פָּנַיִךְ לִרְאוֹת.

עַתָּה הֲבִינוֹתִי: הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּנוּ

אֵינוֹ אֶלָּא אוֹר שֶׁמִּשָּׁם יִזְרוֹם.

אֲנָשִׁים וּצְלָלִים נִסְתּוֹפֵף כֻּלָּנוּ

בְּגַן־הַחַיּוֹת שֶׁל כּוֹכְבֵי־הַמָּרוֹם.

וּכְרֶגַע – רוּחַ מְתוּקָה וּמֻרְגֶּלֶת,

וּמֵאַחַר הַגֶּשֶׁר עָלַי תִּסְתָּעֵר

כַּפּוֹ שֶׁל פָּרָשׁ בִּכְפָפָה מְפֻרְזֶלֶת,

וּשְׁתֵּי פְּרָסוֹת שֶׁל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר.

כְּמָעוֹז פְּרָבוֹסְלָבִי כִּפָּתוֹ יַגְבִּיהַּ

מִקְדַּשׁ אִיסָקִי אֱלֵי מְרוֹמִים.

לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַשִׁינְקָה תְּפִלָּה אַבִּיעַ,

לְנַפְשִׁי אֶקְרָא אֵל־מָלֵא־רַחֲמִים.

וּבְכָל זֹאת, לָנֶצַח בִּלְבָבִי קָדַרְתִּי,

וְקָשֶׁה לִנְשֹׁם, וּמַר לִחְיוֹת.

מַשִׁינְקָה, מֵעוֹדִי לֹא שִׁעַרְתִּי,

שֶׁכָּכָה אֶפְשָׁר לֶאֱהוֹב וְלִבְכּוֹת.