אַתָּה – מֻזְמָן אֶל הָאַרְמוֹן, וְשָׁם

אֶת שְׁלַל שִׁירֶיךָ הָרָמִים מַקְרִיא.

מִי שֶׁרוֹקֵד עוֹצֵר, עַד אַחֲרִית,

מַבִּיט בְּפִיךָ וּמַקְשִׁיב, נִפְעָם.

הַאִם לְבֵית עָנְיִי תִּרְצֶה לָבוֹא?

יָדִי תִּפְתַּח מַנְעוּל, הַאִם תּוּכַל

לָתֵת לְנִגּוּנְךָ לָבוֹא לְכָאן,

לְהִשָּׁמַע כְּמוֹ קֵפֶל פָּז שֶׁבּוֹ

תַּבִּיט אֶל הַחַלּוֹן וְשָׁם תִּרְאֶה

כִּי עֲטַלֵּף וְאוֹחַ עַל הַגַּג

הֵקִימוּ קֵן, שָׁם צִרְצָרִי יַלְאֶה

אוֹתְךָ בִּצְלִיל צִרְצוּר, הִדְהוּד מֻדְאָג.

אָז שֶׁקֶט, הַס, קוֹלְךָ כָּאן לֹא יִטְעֶה,

אַתָּה תָּשִׁיר, אַתָּה חַיָּב, לְבַד.