אֲנִי נוֹשֵׂאת בִּי לֵב כָּבֵד, קוֹדֵר,

כְּמוֹ שֶׁעָשְׂתָה אֵלֶקְטְרָה עִם הַכַּד.

כְּשֶׁמַּבָּטִי בְּךָ כֹּה מְמֻקָּד,

רַגְלַי בּוֹטְשׁוֹת בְּאֵפֶר דַּק אֲשֶׁר

נִשְׁפַּךְ כְּמוֹ גַּל שֶׁל צַעַר מִכֻּלִּי.

אַךְ יֵשׁ בַּלֵּב עוֹד רֶמֶץ שֶׁבּוֹעֵר

עוֹד קְצַת אָדֹם בָּאֵפֶר מִסְתַּתֵּר.

הַאִם תּוּכַל לִרְמֹס אוֹתוֹ כָּלִיל?

אוּלַי מוּטָב שֶׁכָּךְ, אַךְ אִם בִּמְקוֹם

לִרְמֹס אוֹתוֹ אַתָּה תִּרְצֶה לִנְשֹׁף,

כֵּן, אִם תִּרְצֶה כָּךְ לְכַבּוֹת הַכֹּל,

הָאֵשׁ תַּצִּית זֵרֵי דַּפְנָה, תִּשְׂרֹף

אוֹתָם מֵעַל רֹאשְׁךָ, וְהִיא תַּחְרֹךְ

אֶת שְׂעָרְךָ, אָז לֵךְ! הַרְחֵק מִפֹּה!