אָז לֵךְ מִמֶּנִּי, גַּם אִם אֶשָּׁאֵר

לַחְסוֹת עוֹד בְּצִלְּךָ וְלֹא אֵיטִיב

שׁוּב לַעֲמֹד בָּדָד עַל סַף דַּלְתִּי,

לִחְיוֹת לְבַד חַיֵּי וִתּוּר אֲשֶׁר

אֶשְׁלֹט בָּהֶם וּבְנַפְשִׁי. גַּם לֹא

אֶשָּׂא כַּף יָד שְׁלֵוָה אֶל מוּל הָאוֹר

בְּלִי שֶׁאָחוּשׁ בְּמָה שֶׁבִּי נֵעוֹר:

מַגַּע יָדְךָ אֲשֶׁר נִשְׁאַר כֻּלּוֹ,

וּבִי הוֹתִיר חוֹתָם. כְּשֶׁיֶּחֱצֶה

בֵּינֵינוּ אֲבַדּוֹן, לִבְּךָ יַמְשִׁיךְ

לִפְעֹם מֻכְפָּל בְּמָה שֶׁאֶעֱשֶׂה

כְּמוֹ טַעַם יַיִן שֶׁעֵנָב מֵכִיל.

כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל לָאֵל דִּמְעָה תֵּצֵא

גַּם מֵעֵינֶיךָ, כִּי הָאֵל יַסְכִּית.