אַךְ אַהֲבָה סְתַם אַהֲבָה – יָפָה,

וּרְאוּיָה לְהִתְקַבֵּל, כִּי אֵשׁ

תֻּצַּת מִחוּט, מִמָּה שֶׁמְּקַדֵּשׁ,

כְּמוֹ גַּם מִלּוּחַ עֵץ, הִיא כֹּה צְרוּפָה.

גַּם אַהֲבָה הִיא אֵשׁ, אוֹתִי אוֹפֵף

הַצֹּרֶךְ לֶאֱהֹב אוֹתְךָ, וְכָךְ

אֶהְיֶה דְּגוּלָה בְּמַבָּטְךָ הַזַּךְ,

כְּשֶׁאֶתְיַצֵּב בָּאוֹר בּוֹ אֶשָּׁטֵף –

קוֹרֵן מִתּוֹךְ פָּנַי, כִּי כָּל אוֹהֵב

זוֹכֶה בְּאַהֲבַת הָאֵל, בְּלִי תְּנַאי,

וּתְחוּשׁוֹתַי הֵן אוֹר שֶׁמְּהַבְהֵב

מִמֶּנִּי, הַנְּחוּתָה, מִכָּל תָּוַי,

מַגִּיעַ בְּהֶבְזֵק, וְאָז מַרְאֶה

שֶׁהָעוֹלָם הוּטַב כָּךְ, בְּוַדַּאי.