אָכֵן – בָּאַהֲבָה כֹּה אֶתְרַבְרֵב

שֶׁסֹּמֶק אֶבֶן־אֹדֶם יַעֲלֶה

מֵעַל חָזִי – לַמֵּצַח וִיגַלֶּה

לְעֵין כָּל אִישׁ, כְּמוֹ כֶּתֶר שֶׁל הַלֵּב,

שֶׁזֹּאת הִיא אַהֲבָה וְאֵין בִּלְתָּהּ.

אַתָּה לִמַּדְתָּ אוֹתִי כַּמָּה

וְאֵיךְ אֹהַב, נָתַתָּ לִי דֻּגְמָה

כְּשֶׁהַמַּבָּט נִפְגַּשׁ וְאָז אַתָּה

כִּנִּיתָ אֶת הָאַהֲבָה בִּשְׁמָהּ.

מֵאָז אֵינֶנָּה רַק שֶׁלִּי, כִּי אֶת

נַפְשִׁי אַתָּה לִמַּדְתָּ כַּמָּה

אֵינֶנָּה גּוּף חָלוּשׁ, כֻּלּוֹ רוֹטֵט

כָּךְ, עַל מוֹשַׁב זָהָב, בְּהַסְכָּמָה,

אֵשֵׁב אִתְּךָ עִם כָּל מָה שֶׁתִּתֵּן.