אֲבָל אַתָּה סַבְלָן, אַתָּה נֵחָן

בַּאֲצִילוּת שֶׁל מֶלֶךְ וְלָכֵן

תִּגְבַּר עַל פַּחַד שֶׁאֶצְלִי שׁוֹכֵן,

תִּפְרֹס עָלַי גְּלִימָה מֵאַרְגָּמָן.

וְאָז תִּשְׁמַע כָּל כָּךְ קָרוֹב כֵּיצַד

לִבִּי כְּבָר לֹא נִרְעָד בִּבְדִידוּתוֹ.

כִּי כֵן, עַכְשָׁו אַתָּה נוֹשֵׂא אוֹתוֹ

אֶל הַמְּרוֹמִים –שׁוּב לֹא יִהְיֶה לְבַד!

וּכְמוֹ חַיָּל מוּבָס שֶׁאֶת חַרְבּוֹ

שֶׁהֻכְתְּמָה בְּדָם שׁוֹמֵט, נִכְנָע

עַתָּה הִגִּיעַ קֵץ כָּל הַקְּרָבוֹת

אֵין מַאֲבָק, אֲנִי כְּבָר מוּכָנָה.

אִם רַק תַּזְמִין, אֲנִי מִיָּד אָבוֹא

וּגְדֻלָּתְךָ אוֹתִי אוֹפֶפֶת וּמְשַׁנָּה.