פַּיְטָן שֶׁלִּי, הֵיטֵב תֵּדַע –בִּצְלִיל

שֶׁאֱלוֹהִים הִצִּיב בֵּין כָּאן לְשָׁם –

לָגַעַת, לְהָעִיר אֶת הָעוֹלָם

בִּנְעִימָה רוֹעֶמֶת שֶׁתָּכִיל

אֲוִיר נָקִי, טָהוֹר מֵרְעָלִים.

זֹאת מַנְגִּינַת מַרְפֵּא שֶׁמְּשִׁיבָה

לְבוֹדְדֵי תֵּבֵל אֶת כָּל טוּבָהּ,

אֲשֶׁר אַתָּה מוֹזֵג, כִּי אֱלוֹהִים

מַקְדִּישׁ אוֹתְךָ לְכָךְ, וְאָז אוֹתִי

לִהְיוֹת נוֹשֵׂאת כֵּלֶיךָ, רַק תֹּאמַר

אֵיךְ לְשָׁרֵת אוֹתְךָ, כֵּן, אֵיךְ אֵיטִיב?

הַאִם תִּרְצֶה בִּצְלִיל תִּקְוָה מוּשָׁר,

אוֹ תַּעֲדִיף לִזְכֹּר אֶת הַמֵּתִים?

שִׂמְחָה, אוֹ עֶצֶב? רַק אַתָּה תִּבְחַר.