לֹא הֶעֱנַקְתִּי מֵעוֹלָם תַּלְתַּל

לְאִישׁ, מִלְּבַד לְךָ, אָהוּב יָקָר.

עַתָּה נוֹגַעַת בִּקְוֻצַּת שֵׂעָר,

לוֹטֶפֶת אֶת אָרְכָּהּ, וְאָז אוֹתָהּ

אַגִּישׁ לְךָ, אָז קַח, הֵן לֹא נוֹתַר

דָּבָר מִדִּלּוּגַי כְּנַעֲרָה

שֶׁאָז הַשַּׂעֲרָה עוֹד נִשְׁאֲרָה

תְּלוּיָה עַל שִׂיחַ וֶרֶד כְּמַתָּת.

אָז רַק דְּמָעוֹת זָלְגוּ כְּמוֹ מִין אוֹתוֹת

עַל לֶחִי כֹּה חִוֶּרֶת, רֹאשׁ נִרְכַּן

בְּצַעֲרִי חָשַׁבְתִּי אָז לִרְאוֹת

מַגָּל קוֹטֵל שֶׁל מָוֶת שֶׁמּוּכָן

לִגְזֹל, כְּמוֹ אֶת אִמִּי, עוֹד אֲהָבוֹת.

הִיא עַל מִצְחִי הוֹתִירָה נְשִׁיקָה.