אֱמֹר שֵׁנִית, וְשׁוּב חֲזֹר, וְשׁוּב,

כַּמָּה אַתָּה אוֹהֵב אוֹתִי, גַּם אִם

נִדְמֶה שֶׁאִם תַּחְזֹר עַל הַמִּלִּים

תִּדְמֶה לְקוּקִיָּה מִחוּץ לַכְּלוּב.

בַּגֶּבַע וּבָעֵמֶק צִיּוּצָהּ

מֵבִיא עִמּוֹ אָבִיב יָרֹק מֻשְׁלָם.

בַּחֹשֶׁךְ בְּלִבִּי סָפֵק פָּעַם

וְהַכְּאֵב אֲשֶׁר נִלְחַשׁ הוּצַף.

אֱמֹר, חֲזֹר, תַּגִּיד – “אֲנִי אוֹהֵב”,

הֲלֹוא אֵין דַּי בְּכָל הַכּוֹכָבִים,

בְּשֶׁפַע הַפְּרָחִים שֶׁמְּלַבְלֵב

וְשָׁב בְּכָל שָׁנָה, הֲלוֹא תָּבִין

שֶׁצְּלִיל כָּסוּף נָחוּץ תָּמִיד לַלֵּב,

אַךְ גַּם בַּשֶּׁקֶט אַהֲבָה חוֹוִים.