כְּשֶׁנַּפְשׁוֹתֵינוּ נִצָּבוֹת זְקוּפוֹת

וּמִתְקָרְבוֹת בַּלַּהַט הָרוֹגֵשׁ

קַצְווֹת כְּנָפֵינוּ מִתְלַקְּחִים בָּאֵשׁ

אַךְ הָעוֹלָם אֵינוֹ יָכוֹל לִצְפּוֹת

בַּנֵּזֶק שֶׁיּוּסַב לִשְׁנֵינוּ כָּאן.

הֲדַי בְּכָךְ? הֵן אִם נִנְסֹק לָרוֹם

שְׁנֵי מַלְאָכֵינוּ יִתְבְּעוּ פִּתְאוֹם

שִׁירֵי שְׁלֵמוּת, שִׁירֵי זָהָב מוּכָן.

אָז בּוֹא וְנִתְחַפֵּר כָּאן בִּדְמָמָה,

נִחְיֶה, אָהוּב, רַק שְׁנֵינוּ, כָּךְ לְבַד,

וּמִתְנַגְּדֵינוּ לֹא יֵדְעוּ עַל מָה

לִרְטֹן וּכְשֶׁיֵּלְכוּ כְּלָל לֹא נֹאבַד.

אַהֲבָתֵנוּ תִּשָּׁאֵר שְׁלֵמָה,

מֻקֶּפֶת מָוֶת הִיא תִּחְיֶה לָעַד.