כָּךְ? הַאֻמְנָם אִם אָמוּת אָז תַּרְגִּישׁ

אֵיךְ קִיּוּמְךָ נֶעֱלָם וְהוֹלֵךְ,

חֹם הַחַמָּה מִסְתַּלֵּק וְדוֹעֵךְ

עֵת קֹר הַקֶּבֶר יַקִּיף אֶת רֹאשִׁי?

כַּמָּה הָלְמוּ בִּי דְּבָרֶיךָ, אֲשֶׁר

כָּךְ נִכְתְּבוּ בְּיָדְךָ בַּמִּכְתָּב:

כֵּן, שֶׁאַתָּה רַק שֶׁלִּי, לֹא אֵדַע:

רַעַד יָדִי – הֲיוּכַל לְאַפְשֵׁר

יַיִן לִמְזֹג? הֵן נַפְשִׁי מִקָּרוֹב

כָּאן אֶת מוֹתִי מַמְשִׁיכָה לְאַתֵּר,

אַךְ אֶתְחַנֵּן שֶׁתּוֹסִיף לֶאֱהֹב!

כְּמוֹ הַנָּשִׁים שֶׁיּוֹדְעוֹת לְוַתֵּר

כָּךְ גַּם אֲנִי לֹא אַחְלִיט לַעֲזֹב.

כָּאן בָּעוֹלָם, אֲהוּבִי, אֶשָּׁאֵר.