מוּטָב שֶׁחַדּוּתוֹ שֶׁל הַיְּקוּם

תִּטְרֹק עַצְמָהּ בַּיָּד, כְּמוֹ אוֹלָר,

וְכָךְ לֹא יִפָּגַע אֶגְרוֹף נִסְגָּר,

וְלֹא נִשְׁמַע קוֹלוֹת מָדוֹן וּכְלוּם

כְּבָר לֹא יַטְרִיד אוֹתָנוּ בַּקִּיּוּם.

עָלֶיךָ אֶשָּׁעֵן בְּלִי בְּעָתָה,

מוּגֶנֶת כְּמוֹ בְּקֶסֶם שֶׁאַתָּה

מַרְחִיק אִתּוֹ כָּל מַדְקֵרוֹת אִיּוּם.

אֲנַחְנוּ כְּמוֹ חֲבַצָּלוֹת רַכּוֹת,

לָבְנָן נִשָּׂא פָּגִיעַ, כָּךְ נִרְאֶה,

אֲבָל בָּאֲדָמָה יֵשׁ שְׁתֵּי פְּקָעוֹת

שֶׁחִבּוּרָן נִסְתָּר, לֹא מִתְגַּלֶּה.

זְקוּפִים, שְׁטוּפִים בְּטַל עַל הַגְּבָעוֹת,

נִצְמַח בָּעֹשֶׁר שֶׁנּוֹתֵן הָאֵל.