אֵיךְ יְדִידֵי דִּמְיוֹן אָז נַעֲנוּ

אֵלַי, אַךְ לֹא הָיוּ כְּלָל בְּנֵי אָדָם.

כֵּן, לֹא הָיוּ עוֹד עֲדִינִים כְּמוֹתָם,

כַּמַּנְגִּינָה הַהִיא שֶׁהֵם נִגְּנוּ.

עַד מְהֵרָה לָאַרְגָּמָן נִלְוָה

אָבָק אַרְצִי וַחֲלִילָם נָדַם.

אֲנִי נֶחְלַשְׁתִּי תַּחַת מַבָּטָם,

עַד שֶׁאַתָּה הוֹפַעְתָּ וְאָז כְּבָר

אָהוּב, הַבֹּהַק שֶׁלָּהֶם הוּעַם

(כְּמוֹ מֵי נָהָר בְּתוֹךְ אַגַּן טְבִילָה)

דָּעַךְ הוֹדָם, נָמוֹג בְּרַק שִׁירָם.

כִּי בַּמִּפְגָּשׁ אִתְּךָ נַפְשִׁי כֻּלָּהּ

יוֹדַעַת: חֲלוֹמָהּ נִצָּב נִכְלָם,

שֶׁכֵּן הַשַּׁי מֵאֱלוֹהִים מֻשְׁלָם.