אָהוּב שֶׁלִּי, שֶׁכָּךְ אוֹתִי הֵרִים

מִשְּׂפַת הַתֹּפֶת, כִּי הֻשְׁלַכְתִּי שָׁם,

עַל תַּלְתַּלַּי שֶׁנִּשְׁמְטוּ נָשַׁב,

הֵפִיחַ בְּאַפִּי רוּחוֹת חַיִּים.

מִצְחִי זוֹהֵר שׁוּב, מַלְאָכִים רוֹאִים:

נְשִׁיקָתְךָ פּוֹדָה! שֶׁלִּי, שֶׁלִּי,

עַד בּוֹאֲךָ לֹא נִשְׁאֲרָה תַּכְלִית,

אוֹתְךָ מָצָאתִי, לֹא אֶת אֱלוֹהִים.

מָצָאתִי, וְאִתְּךָ כֹּה בְּטוּחָה,

כְּמוֹ מִי שֶׁמַּבִּיטָה שׁוּב לְאָחוֹר

אֶל שְׂדֵה הַנֶּצַח הֶחָרֵב – שְׂמֵחָה,

עַתָּה שׁוֹכֶנֶת שׁוּב עַל הַמִּישׁוֹר

שֶׁבָּעֶלְיוֹן, יוֹדַעַת בִּבְרָכָה:

גַּם אַהֲבָה, כְּמוֹ מָוֶת, כָּך תִּקְשֹׁר.