בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ נִשְׁבַּעְתָּ שֶׁתֹּאהַב

יָדַעְתִּי שֶׁצָּרִיךְ לְהִזָּהֵר

מִקֶּשֶׁר שֶׁנּוֹצַר כָּל כָּךְ מַהֵר.

חִכִּיתִי לַיָּרֵחַ, לַשְּׁקִיעָה,

פֶּן לֵב זָרִיז מִדַּי עוֹד יְתַעֵב;

כִּי לֹא רָאִיתִי בְּעַצְמִי אֶת מִי

שֶׁרְאוּיָה לְכָךְ – כָּל קִיּוּמִי

הוּא כְּלִי לֹא מְכֻוָּן וּמְיַבֵּב,

וְכָל נַגָּן הֲלוֹא יַרְגִּישׁ שֶׁכְּלוּם

לֹא יִתְנַגֵּן הֵיטֵב בַּכְּלִי, וְשָׁם

שׁוּב הִתְעוֹרֵר סָפֵק עַצְמִי עָלוּם.

אֲבָל נִגּוּן נָאֶה, נִגּוּן מֻשְׁלָם

יָכוֹל לְהִשָּׁמַע מִכְּלִי פָּגוּם –

בִּידֵי אָמָּן; כָּךְ נַפְשׁוֹתֵינוּ גַּם.