וְאִם לְמַעַנְךָ אֶנְטֹשׁ הַכֹּל
אָז בִּתְמוּרָה הַכֹּל יִהְיֶה אַתָּה?
דִּבּוּר בֵּיתִי וּנְשִׁיקָה כְּמוֹתָהּ
בַּלַּיְלָה מְקַבְּלִים כֻּלָּם בְּתוֹר?
וְאִם אֶשָּׂא עֵינַי בְּמַבָּטִים
אֶל הַקִּירוֹת אֲשֶׁר אֵינָם בֵּיתִי?
אַתָּה תֵּדַע אֵיךְ לְמַלֵּא אוֹתִי
בְּרֹךְ שֶׁכְּבָר נִגְזַל – שֶׁל הַמֵּתִים?
כֵּן, אַהֲבָה לִכְבֹּשׁ כָּל כָּךְ קָשֶׁה,
אֲבָל לִכְבֹּשׁ יָגוֹן קָשֶׁה יוֹתֵר,
כִּי הַיָּגוֹן הוּא אַהֲבָה, הוּא שֶׁל
כָּל מִי שֶׁלֹּא יָכוֹל כְּלָל לְוַתֵּר.
אֲבָל – אֱהַב אוֹתִי וּתְאַפְשֵׁר
לְהִתְכַּרְבֵּל בֵּין שְׁתֵּי כְּנָפֶיךָ, תֵּן.