כְּשֶׁרַק נִפְגַּשְׁנוּ וְאָהַבְנוּ, לֹא

בָּנִיתִי צִפִּיּוֹת מִשַּׁיִשׁ כִּי

פִּקְפַּקְתִּי אָז בָּרֶגֶשׁ הַמַּכִּיר

שְׁנֵי יְגוֹנוֹת וּבֵינֵיהֶם כֻּלּוֹ

תָּלוּי וּמִתְנַדְנֵד; אֵיךְ אֶשָּׁאֵל

לָתֵת אֵמוּן בָּאוֹר שֶׁכְּמוֹ הִזְהִיב?

חָשַׁשְׁתִּי גַּם לָגַעַת בַּנָּתִיב,

אַךְ הִתְחַזַּקְתִּי כִּי אוּלַי הָאֵל

קָבַע שֶׁיִּוָּלֵד חֲשָׁשׁ חָדָשׁ:

פֶּן הַיָּדַיִם לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד

לִתְפֹּס אֶת הַנְּשִׁיקָה וְהִיא תֻּתַּשׁ;

פֶּן פִּיּוֹתֵינוּ לֹא יֵדְעוּ לִלְמֹד

אֵיךְ לֶאֱחֹז בָּהּ, אֵיךְ אוּלַי הוּא חָשׁ

שֶׁהַשִּׂמְחָה תּוּכַל אָז לֶאֱבֹד.