וְאֵיךְ אוֹתְךָ אֹהַב – הִנֵּה אֶמְנֶה

אֶת כָּל דְּרָכַי, גָּבְהָן וְגַם עָמְקָן.

נַפְשִׁי נוֹהָה עַד כְּמוֹ אֵינֶנִּי כָּאן,

אֶל קְצֵה הַיֵּשׁ, אֶל חֶסֶד כֹּה שׁוֹנֶה.

אֹהַב אוֹתְךָ עַד קְצֵה גְּבוּלוֹת הָעֵת,

זְקוּקָה, שְׁקֵטָה, בַּשֶּׁמֶשׁ וּבַלֵּיל,

אֹהַב חָפְשִׁית, אַךְ לֹא אֶת הַהַלֵּל

שֶׁלֹּא אֶשְׁאַף לוֹ, רַק לִדְבַר אֱמֶת.

אוֹהֶבֶת בְּעָצְמָה שֶׁנִּבְחֲנָה

בֶּאֱמוּנָה שֶׁל יִסּוּרֵי יַלְדוּת,

בְּאַהֲבָה שְׁכוּחָה שֶׁכְּמוֹ אֵינָהּ,

שֶׁכְּמוֹ אָבְדָה עִם מַלְאֲכֵי בְּדִידוּת.

כָּךְ, עִם אֲוִיר, דִּמְעָה, חִיּוּךְ – עוֹנָה:

אֹהַב אוֹתְךָ יוֹתֵר גַּם כְּשֶׁאָמוּת.