מפני מה אני משתנה?
הוֹ, גברתי! – משפני מה משתנה הטבע?
זמן ממושך רצה להיות יפה, בהיר וקריר; מאיר, ברור וגאֶה. ואחר־כך – בוער ולוהט; חם עד כדי מחנק! ופתאום נשתקע בהרהורים, והוא נעשׂה אפור, משעמם־עצוב…
וסתיו גם אצלי!
בבוקר – פחד, קור, ערפל…
ואני מהרהר: הוֹ, אִילו הן באו, אילו באו באותה שעה… אך, הוֹ! הן לא תבואנה בשעה מוקדמת כל־כך.
שעת־הצהרים… מאירה קצת השמש… נעשׂה חם יותר, ויש אור יותר, ואותה שעה אני עובד!
אני עובד ומקווה, ונשאר שקוע בעבודה! אני מאמין ולועג לעולם, למרה־שחורה שלי, ולך גם־כן, גברתי!
נתּנה האמת להאמר!
אחר־כך, לפנות ערב, אני מתעייף… מתחיל שוב מטפטף, השמים והארץ משתפכים בערפל יחד, הכול נעלם ושוקע בערפל הלח… השלהבת בעששית גוססת, גוֹועת…
וחוזר שוב הפחד, שוב חושך וקור.
אותה שעה אני מתפחד ומתגעגע – אך לא עליך, גברתי!