רוּחַ, הוֹ רוּחַ, מָה, בָּאת מֵרָחוֹק?
אֵיךְ הָאֲוִיר שֶׁבְּפִיךְ כֹּה מָתוֹק?
אֶת פִּרְחֵי הַסִּגָּל הַפּוֹרְחִים לְרַגְלַיִךְ,
בִּקַּרְתְּ כְּשֶׁהֵפִיצוּ נִיחוֹחַ עָלַיִךְ.
הַיַּסְמִין רַק מַמְתִּין
לְחֻמּוֹ שֶׁל הַקַּיִץ
אֲבָל הַסִּגָּל – לָאָבִיב הַקָּרִיר,
שֶׁרֹב מְתִיקוּת בְּכַר דֶּשֶׁא מֵעִיר.