מִינָה וּמָטִי

וּמַאי הַקְּטַנָּה,

יָצְאוּ לְטִיּוּל

אֲבִיבִי בַּשְּׁכוּנָה.

הַיּוֹם מְרַצֵּד,

כֹּה חָמִים וְזוֹרֵחַ,

עָלִים עַל כָּל עֵץ,

וְהָעֵשֶׂב צוֹמֵחַ.

הַחֲזִיר הַוְּרַדְרַד

מֵהָאַף מְיַבֵּב,

הַטָּלֶה הַלָּבָן

מְכַרְכֵּר, מִשְׁתּוֹבֵב.

הַדּוֹגֶרֶת – "קְלָאק, קְלָאק,

תַּחְזְרוּ בְּרִיצָה",

אֶפְרוֹחֶיהָ רַכִּים

כְּמוֹ חֶלְמוֹן שֶׁל בֵּיצָה.

“קְלָאק, קְלָאק” הִיא הוֹמָה

לְאֶפְרוֹחַ־פְּלוּמָה

כִּי נוֹתָר עוֹד גַּרְגֵּר

שֶׁיּוּכַל לְנַקֵּר.

מִינָה וּמָטִי

וּמַאי עִם זֵרִים,

שֶׁחֶלְקָם סִגָּלִית

וּפְרָחִים אֲחֵרִים.

הַשֶּׁמֶשׁ תִּבְהַק –

הִיא זְקוּקָה רַק לִזְמַן,

הִיא תָּעִיר גַּם שׁוֹשָׁן,

שֶׁיִּפְרַח לָנוּ כָּאן.

הַוֶּרֶד יַגִּיעַ,

הַמְשִׁיכִי, לְכִי,

הוֹ, מִינָה, גַּם מָטִי

וּמַאי הַפִּקְּחִית.

הַיּוֹם הַסִּגָּל

מְלַבְלֵב בַּשְּׁכוּנָה,

לְמָטִי וּמִינָה

וּמַאי הַקְּטַנָּה.