עַל גֶּבַע נָעָה לָהּ קְלִילָה,

בָּעֵמֶק שָׁרָה בַּזְּרִיחָה,

הַהֵד צוֹחֵק עִם צְלִיל קוֹלָהּ

שֶׁל אָלִיס, שֶׁתָּמִיד שְׂמֵחָה.

אֶת הַטְּלָאִים הִיא מְלַטֶּפֶת,

בְּעֵמֶק נוֹי שֶׁמְּלַבְלֵב,

זֵרִים יָפִים תָּמִיד קוֹטֶפֶת,

תָּמִיד נוֹתֶנֶת מֵהַלֵּב.

אִם הַבִּקְתָּה שֶׁהִיא בֵּיתָהּ

תִּהְיֶה פִּתְאוֹם אַרְמוֹן פְּאֵר,

אִם בַּגְּבָעוֹת תִּזְכֶּה עַתָּה,

וְלָהּ הָעֵמֶק יִמָּסֵר,

אָשְׁרָהּ הָרַב שֶׁל אָלִיס כְּלָל

לֹא יִתְרַחֵב וְלֹא יִגְדַּל.