רוֹזִי וִינְפְרֶד בָּאָחוּ צוֹעֶדֶת

עִם דְּלִי שֶׁל חָלָב שֶׁמּוּנָף לָהּ אֶל עָל.

בְּלֵב הַדָּגָן הִיא פּוֹסַעַת, מוֹעֶדֶת,

וְעַל הַחִטָּה בּוֹהֲקִים אֶגְלֵי טַל.

הַבֹּקֶר שְׁטוּף שֶׁמֶשׁ, שָׂדֶה שֶׁזָּרוּעַ

פִּרְחֵי מַרְגָּנִית אַדְמוֹנִית עִם קֻרְטוֹב

שֶׁל נִיחוֹחַ שָׁקֵד מְתַקְתַּק וּפָרוּעַ

כְּשֶׁרוֹזִי חוֹלֶפֶת בִּפְנִים וּבְתוֹךְ,

וְצִיּוּץ עֶפְרוֹנִי מְזַמֵּר “כַּמָּה טוֹב”.