לַוֶּרֶד יֵשׁ קוֹצִים וְצוּף כְּמוֹ דְּבָשׁ,
אוֹתִי יָפְיוֹ הָרַב עוֹד לֹא כָּבַשׁ.
הָאִירוּס שֶׁצּוֹמֵחַ כֹּה תָּמִיר
בִּי אַהֲבָה בִּכְלָל אֵינוֹ מֵעִיר.
הַשִּׁלְגִּיָּה תַּקְפִּיא אוֹתִי מִקֹּר,
וְהַכַּרְכֹּם יָכוֹל תָּמִיד לִדְקֹר.
מַקּוֹר הַחֲסִידָה עָלוּל לִנְקֹר,
הַחֲבַלְבַּל הַמְּבֻלְבָּל יָכוֹל לִפְעֹל,
וְהַהַרְדּוּף הַמְּסֻכָּן מוּכָן לִקְטֹל.
הַכַּלָּנִית רוֹמֶזֶת אֲנָחָה,
וּפֶרַח דַּם־הָאַהֲבָה עָצוּב כָּל כָּךְ.
פָּרָג רַק לְשַׁגֵּעַ מְסֻגָּל,
אַךְ אִם תִּתְּנוּ לִי דָּלִיָּה – אֶצְהַל!
הִיא מְתוּקָה, עִם אֹפִי נֶאֱצָל.
תָּמִיד בּוֹהֶקֶת, וְכֵנָה עַד תֹּם.
לָכֵן קִטְפוּ לִי דָּלִיָּה הַיּוֹם,
וְכָךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ, זֶה חֲלוֹם.
