מָה יֵשׁ לַלְּבָנָה, הִיא עֲיֵפָה?

כָּל כָּךְ חִוֶּרֶת הִיא חָלְפָה

מֵהַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב,

הִיא לֹא תָּנוּחַ, לֹא תִּשְׁכַּב.

עִם רֶדֶת עֶרֶב הִיא תָּמִיד שׁוּב כָּאן,

כְּמוֹ דַּף נְיָר שֶׁכָּל כֻּלּוֹ לָבָן,

וְאָז עִם שַׁחַר שֶׁל הַיּוֹם

הִיא נְמוֹגָה, אֵינָהּ פִּתְאוֹם.