כל הניגודים בנשמתו של האדם היהודי חוברו ביצירה העממית; דמעה בעין ושמחה, פחד ותקווה, חום וצינה, נחמה ואף יאוש, בשורות טובות ורעות כאחת, הווה ועבר, נסתר וניגלה, מאבקים ועץ החיים ואף בכייה ואנחה.

המכשיר הלשוני בבית יידיש נלוש במשך אלף שנים. הוא כולו חטיבה של פלאים. מכשיר לשוני שהפך אחרי גלגולים רבים בעל צורה ובעל קומה. פרקי יידיש – מאבקים, הישגים וכשלונות. אש אשר לא כבתה ולא תכבה גם אחרי החורבן. בין בתרי לבנו אנו רואים את העליות והירידות. לצערנו, בימים אלה, אנו תופרים את קרעי הירידות.

מקור הנסתר והניגלה של יידיש – נפשו של העם. הביטויים חופפים את כל הרחשים; גבישי הלשון אוצרים את כל סערות הנפש.

ספרי דן, בעולמנו היהודי. קטן, אולם מרתק, מסעיר, כי האושפיזין שלו הם מאבקים, תקוות ופוגרומים.

אין ספרי זה מתכוון לומר: השיבנו אליך וחדש ימינו כקדם: הוא בא להטעים רק לומר: ראו, כמה פירות על עץ מפואר זה, החל מהיצירה העממית עד לספרות יידיש בהישגיה הנעלים. כמה כוח גנוז ביצירת יידיש, למה לא להיאחז בו? כמה ליטוש פיוטי בשירה העממית גם במליצותיה וכמה חן הוצק בלשונה. כל עיקרה של היצירה העממית ביידיש ואף של ספרות יידיש החדשה – מן העם אל העם.

המסות מנסות להוביל מהפרוזדור לטרקלין.

אני רק מתווך בין ווארשאווסקי לאיציק מאנגר, בין צפרי הזמר העממי לבין משה קולבאק וה. לייוויק. אני בא להגיש מעט מן הפירות שנשרו מהיצירה העממית לתוך פיה של ספרות יידיש החדשה.

"אם נתכוונת לעבור לדרכך – עבור,

ואם פניך לפונדק – בוא פנימה" (נתן אלתרמן).

עם הכרת תודה לפרופ' ג. וויינר, ראש הקתדרא ליידיש באוניברסיטת בר־אילן, שסייע בהוצאת הספר, אני מגיש את הפרוזדור והטרקלין לקורא.

ד"ר י. ח. בילצקי