לוגו
אֵיךְ כָּתַב בְּיַאלִיק אֶת שִׁירָיו
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

 

א    🔗

אַף־עַל־פִּי שֶׁרַבִּים מִכֶּם כּוֹתְבִים שִׁירִים, וְחוֹרְזִים חֲרוּזִים לְשַׁעֲשׁוּעִים, וַדַּאי שֶׁאֵין אַתֶּם חוֹשְׁבִים, כִּי כְתִיבַת שִׁיר הוּא דָבָר פָּשׁוּט בְּיוֹתֵר פְּעָמִים נִרְאֵית כְּתִיבַת שִׁיר מְלָאכָה קַלָּה מְאֹד. הַחֲרוּזִים שׁוֹטְפִים מֵאֲלֵיהֶם. הַצִּלְצוּל עוֹלֶה כְּפַעֲמוֹן, מְקַשְׁקֵשׁ וְאֵינוֹ פּוֹסֵק. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן, – אֵין זֶה עוֹד שִׁיר כָּל עִקָּר. שִׁיר הוּא דָבָר שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵאֵלָיו, וְעִם זֶה – גַּם דָּבָר חָמוּר מְאֹד, רְצִינִי מְאֹד. תִּרְאוּ, שֶׁאֲפִלּוּ מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל כִּבְּיַאלִיק יָדַע לְעִתִּים קְרוֹבוֹת חֶבְלֵי־שִׁיר גְּדוֹלִים.

מִבְּחִינָה זוֹ תִּמְצְאוּ עִנְיָן בַּמֶּה שֶׁאֲסַפֵּר לָכֶם עַל אֲחָדִים מִשִּׁירֵי בְּיַאלִיק, שֶׁאֲנִי מַכִּיר – אֵיךְ נִכְתְּבוּ וְהֵיכָן וּמַה שֶּׁעָבַר עֲלֵיהֶם.

כִּמְעַט כָּל שִׁיר שֶׁל בְּיַאלִיק יֵשׁ לוֹ קוֹרוֹת וּמְאֹרָעוֹת מִשֶּׁלּוֹ. סִפַּרְתִּי לָכֶם פַּעַם אֶת תּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שִׁיר מְצֻיָּן זֶה שֶׁהַמְשׁוֹרֵר הִתְחִיל בּוֹ בְּתִשְׁרֵי שְׁנַת תרס"ה וְכָתַב אֶת כֻּלּוֹ, בִּצְלֹחַ עָלָיו הָרוּחַ, כִּמְעַט בְּהֶעְלֵם אֶחָד, אַךְ מִשֶּׁהִגִּיעַ אֶל הַסִּיּוּם נִתְעַקְּשָׁה פִּתְאֹם בַּת־שִׁירָתוֹ וכָל כַּמָּה שֶׁטָּרַח וְיָגַע בְּאוֹתוֹ סְתָו, לֹא עָלָה בְּיָדוֹ לְסַיֵּם אֶת הַשִּׁיר סִיּוּם שֶׁיָּנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ. וְרַק בַּקַּיִץ הַבָּא קָם בְּבֹקֶר סִיוָן אֶחָד, יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וְהַסִּיּוּם נִכְתַּב כְּמוֹ מֵאֵלָיו, בְּלֹא יְגִיעוֹת וּבְלֹא מַאֲמַצִּים.

אֵין כְּמוּבָן, לְהַסִּיק מִזֶּה, שֶׁשִּׁיר טוֹב נִכְתָּב תָּמִיד מֵאֵלָיו, בְּלֹא טֹרַח וִיגִיעָה. הָאֱמֶת הִיא דַוְקָא הַהֵפֶךְ: כִּמְעַט כָּל דָּבָר שֶׁבַּשִּׁיר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִן הַשְּׁלֵמוּת, סִימָן שֶׁמְּחַבְּרוֹ טָרַח וְיָגַע הַרְבֵּה עָלָיו. אֲבָל נִתַּן לָנוּ לִלְמֹד מִתּוֹלְדוֹת “הַבְּרֵכָה”, שֶׁפְּעָמִים כָּל הַמַּאֲמַצִּים אֵינָם מוֹעִילִים בְּשִׁיר שֶׁטֶּרֶם הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִכָּתֵב אוֹ לְהִגָּמֵר. כִּפְרִי זֶה שֶׁעַל הָאִילָן שֶׁאֵינוֹ מַגִּיעַ לִגְמָר בִּשּׁוּלוֹ אֶלָּא לְאַחַר שֶׁשָּׂבַע מַיִם וְשָׂבַע שֶׁמֶשׁ – כָּךְ שִׁיר אֵינוֹ יוֹצֵא מִתַּחַת יַד הַמְשׁוֹרֵר שָׁלֵם וּמְתֻקָּן אֶלָּא אִם הִבְשִׁיל כֻּלּוֹ בַּלֵּב וּמָלְאוּ יָמָיו לָצֵאת לַאֲוִיר הָעוֹלָם.

*

וְכֵיוָן שֶׁנָּגַעְתִּי בְּ“הַבְּרֵכָה”, כְּדַאי לְסַפֵּר לָכֶם, שֶׁאֵין שִׁיר זֶה מָשָׁל, דָּבָר הַבָּדוּי מִן הַלֵּב. כְּרֹב שִׁירֵי בְּיַאלִיק אַף הוּא מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה. עַל שְׂפַת אוֹתָהּ בְּרֵכָה שֶׁבַּיַּעַר יָשַׁב בֶּאֱמֶת פַּעַם הַמְשׁוֹרֵר וּבִרְאוֹתוֹ אֶת הַיַּעַר וְאֶת הָרָקִיעַ שֶׁמִּמַּעַל לוֹ כְּמוֹ־שֶׁהֵם, וְאוֹתוֹ יַעַר וְאוֹתוֹ רָקִיעַ כְּשֶּׁהֵם מִשְׁתַּקְּפִים בַּבְּרֵכָה – שָׁאַל אֶת עַצְמוֹ: מִי מִשְּׁנֵי הָעוֹלָמוֹת קוֹדֵם? מִי מִשְּׁנֵיהֶם יָפִים יוֹתֵר? וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדַע מַה לְּהָשִׁיב, הוֹאִיל וּשְׁנֵיהֶם נִרְאוּ לוֹ “יָפִים יוֹתֵר”, נִתְעַכֵּב סִיוּם הַשִּׁיר יוֹתֵר מֵחֲצִי שָׁנָה… אֲבָל גַּם אַחַר־כָּךְ לֹא הִכְרִיעַ הַמְשׁוֹרֵר בֵּין שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת, כִּי אִם רָמַז, שֶׁהַבְּרֵכָה שֶׁרָאָה אוֹתָהּ כְּסֵמֶל הַשִּׁירָה, שֶׁבָּהּ הַכֹּל שָׁקוּף, גַּם הַשֶּׁקֶט, גַּם הַסַּעַר, מְלַמֶּדֶת אוֹתָנוּ, שֶׁהָעוֹלָם מִתְגַּלֶּה לַמְשׁוֹרֵר גַּם בִּגְבוּרָה, גַּם בְּחֵן:

בְּזֹךְ עֲבִיבֵי כֶּסֶף וּבִשְׁחוֹר גָּלְמֵיהֶם,

בְּרֶטֶט קָמַת־פָּז וּבְגֵאוּת אֶרֶז אַדִּיר,

בְּרִפְרוּף כָּנָף צְחֹרָה שֶׁל יוֹנָה

וּבְמֻטּוֹת כַּנְפֵי נֶשֶׁר, – –

בְּזַעַף יָם, בִּמְשׁוּבַת גַּלָּיו וּבִשְׂחוֹקָם…

הֲלֹא הוּא מַה שֶּׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים: “קוֹל יְיָ בַּכֹּחַ, קוֹל יְיָ בֶּהָדָר”]…


 

ב    🔗

אָכֵן כָּל מַה שֶּׁנִּתְגַּלָּה לַמְשׁוֹרֵר בְּזִכְרוֹנוֹת־חַיָּיו הַמֻּקְדָּמִים נִרְאָה לוֹ מָלֵא חֵן וּמָלֵא רֶמֶז. מֵרֹב חִבָּה נִרְאוּ לוֹ גַּם דְּבָרִים שֶׁל מַמָּשׁ כִּדְבָרִים שֶׁבַּחֲלוֹם. בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ זָכַר הַמְשׁוֹרֵר אֶת יְמֵי־יַלְדוּתוֹ, אֶת בֹּקֶר חַיָּיו. זָכוֹר זָכַר אֶת הַכְּפָר הַקָּטָן רַאדִי בְּאוּקְרַאִינָה, בּוֹ גָּר עִם הוֹרָיו עַד שְׁנַת חַיָּיו הַשִּׁשִּׁית, כְּפִנַּת־עוֹלָם קְדוֹשָׁה, שַׁאֲנַנָּה, שֶׁאֵין קֵץ לִפְלָאֶיהָ. וְאוּלָם גַּם פַּרְבְּרֵי זִ’יטוֹמִיר, שֶׁבָּהֶם בָּא לָשֶׁבֶת בַּעֲבֹר מִשְׁפַּחְתּוֹ הָעִירָה, בָּהֶם רָאָה אֶת עֳנִי אָבִיו, בְּשִׁבְתּוֹ מַשְׁמִים בַּחֲנוּת הָרֵיקָה מִקּוֹנִים וְאַחַר־כָּךְ בְּבֵית־הַמַּרְזֵחַ הַמָּלֵא שִׁכּוֹרִים, – פַּרְבָּרִים אֵלֶּה שֶׁבָּהֶם נִתְיַתֵּם וְנִדּוֹן לְיַלְדוּת קָשָׁה בְּבֵית זְקֵנוֹ הַקּוֹדֵר, עָטוּ אוֹר־פְּלָאִים כְּשֶׁהֶעֱלָה אוֹתָם בְּזִכְרוֹנוֹ. יַלְדוּת נוּגָה זוֹ, שֶׁמִּלְּאָה אֶת לִבּוֹ גַּעְגּוּעִים רַבִּים, שָׁר בְּשִׁירָיו וְתֵאֵר בְּסִפּוּרָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו.

וְאוּלָם מֻפְלָאִים בְּמִינָם, בְּהֶמְיַת נְגִינָתָם, הָיוּ הַשִּׁירִים שֶׁבָּהֶם הֶעֱלָה אֶת זֵכֶר יַלְדוּתוֹ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים לְחַיָּיו. כְּאִלּוּ נִבָּא לוֹ לִבּוֹ שֶׁעוֹד מְעַט יַעֲזֹב אֶת אַרְצוֹת הַחַיִּים, שָׁב וְזָכַר אֶת אָבִיו הַמִּסְכֵּן, אֶת אִמּוֹ שֶׁנִּתְאַלְמְנָה, וַיִּתְרַפֵּק עַל דְּמֻיּוֹתֵיהֶם הַיְקָרוֹת בְּעַטְּרוֹ אוֹתָן חֶסֶד וּבְשָׁפְכוֹ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן רַחֲמִים וְאַהֲבָה.

הֲלֹא הוּא מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים “יַתְמוּת”, שֶׁבּוֹ נִכְלְלוּ “אָבִי”, “שִׁבְעָה”, “יַתְמוּת”, “פְּרֵדָה”, – שִׁירִים שֶׁבָּהֶם הִתְלַקַּח נֵר־כִּשְׁרוֹנוֹ כְּהִתְלַקֵּחַ שֶׁמֶשׁ בְּטֶרֶם שְׁקִיעָה.

*

אֲבָל הַשִׁיר הָרִאשׁוֹן “אָבִי”, שֶׁהוּא גֻלַּת־הַכֹּתֶרֶת שֶׁל מַחֲזוֹר הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, גַּם הוּא כָּמוֹהוּ כַּ“בְּרֵכָה”, לֹא בְּבַת־אַחַת וְלֹא בְּעֵת אַחַת נִכְתַּב. מַה שֶּׁאֵרַע לַ“בְּרֵכָה”, אֵרַע לְ“אָבִי”, – אֵרַע גַּם לְכַמָּה שִׁירִים אֲחֵרִים.

בִּשְׁנַת תרפ"ח פִּרְסֵם בְּיַאלִיק בַּמְאַסֵּף “כְּנֶסֶת”, שֶׁנִּדְפַּס בְּתֵל־אָבִיב, אֶת הַפִּסְקָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל הַשִׁיר “אָבִי”, שִׁשָּׁה־עָשָׂר הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים. מִן הַקֶּטַע שֶׁנִּדְפַּס נִקְבְּעָה בַּלֵּב בְּיִחוּד תְּמוּנַת הַיֶּלֶד הָעוֹמֵד בֵּין בִּרְכֵּי אָבִיו, וּבְעוֹד שֶׁמִּסָּבִיב הוֹמִים הַשִּׁכּוֹרִים בְּעַרְפִלֵּי בֵּית־הַמַּרְזֵחַ, אָזְנוֹ, אֹזֶן “יֶלֶד לֹא מְטֻמָּאָה”, מַקְשִׁיבָה חֶרֶשׁ מִפִּיו “לַחַשׁ תּוֹרָה וּתְפִלָּה וְדִבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים”.

זֶה הָיָה רֶגַע נִפְלָא מֵחַיֵּי יַלְדוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר, רֶגַע שֶׁבּוֹ נִרְמַז לוֹ גּוֹרָלוֹ: נִרְמַז לוֹ כָּל “אֹרַח־חַיָּיו”. דּוֹמֶה, מֵאָז הוּא רוֹאֶה אֶת עַצְמוֹ תּוֹעֶה בַּעֲרָפֶל, בְּתוֹךְ טֻמְאַת חַיֵּי הַגָּלוּת, אֲבָל אָזְנוֹ קוֹלֶטֶת תָּמִיד אוֹתוֹ “לַחַשׁ שְׂפָתַיִם טְהוֹרוֹת” – אוֹתוֹ לַחַשׁ קֹדֶשׁ הָעוֹלֶה בְּאָזְנָיו מִכָּל שִׁירָיו וְקוֹרֵא לָנוּ לְטַהֵר אֶת חַיֵּינוּ מִזֻּהֲמָתָם.

וְאַף שֶׁהַחֲרוּזִים הָהֵם נִתְפַּרְסְמוּ כְּשִׁיר שָׁלֵם, הָיָה בָּרוּר לְכֻלָּנוּ שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא פֵּתַח־דָּבָר. הַקֶּצֶב הַמְרוֹמָם שֶׁל הַשִׁיר רָמַז, שֶׁהַקֶּטַע אֵינוֹ אֶלָּא פְּתִיחָה לִנְגִינַת־לֵב גְּדוֹלָה, שֶׁהִיא עוֹד עֲתִידָה לָבוֹא.

וְאוּלָם עָבְרוּ שָׁנִים, וְהַהַמְשֵׁךְ לֹא בָא. וְזוֹכֵר אֲנִי, כַּמָּה הֻרְעַשְׁתִּי עֶרֶב אֶחָד, כְּשֶׁיָּשַׁבְתִּי בְּבֵית־הַמְשׁוֹרֵר, וְהִנֵּה הוּא מַזְמִינֵנִי לַעֲלוֹת עִמּוֹ אֶל חֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ. הָלַכְתִּי דוּמָם אַחֲרָיו בַּמַּדְרֵגוֹת הַתְּלוּלוֹת. נִדְמֶה לִי, כִּי הִרְגַּשְׁתִּי אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי מְאֹרָע גָּדוֹל, לִפְנֵי חֲוָיָה גְדוֹלָה. הַמְשׁוֹרֵר הוֹשִׁיבַנִי עַל־יַדוֹ לִפְנֵי שֻׁלְחַן־עֲבוֹדָתוֹ, פָּתַח אֶת מִכְרַךְ־הָעוֹר שֶׁבּוֹ הָיוּ מֻנָּחִים כִּתְבֵי־הַיָּד שֶׁלּוֹ, וְאָסַף כַּמָּה גִלְיוֹנוֹת שֶׁהַמָּחוּק בָּהֶם הָיָה מְרֻבֶּה מִן הַכָּתוּב, וְאָמַר לִי:

– זוֹכֵר אַתָּה בְּוַדַּאי אֶת הַשִׁיר “מוּזָר הָיָה אֹרַח חַיַּי” שֶׁפִּרְסַמְתִּי בַּ“כְּנֶסֶת”? וַדַּאי שִׁעַרְתָּ, שֶׁאֵין זֶה אֶלָּא קֶטַע, מָבוֹא לְשִׁיר, וְהִנֵּה נִגְמַר הָעֶרֶב הַשִּׁיר כֻּלּוֹ. הָבָה וְנִקְרָאֵהוּ!

זֶה הָיָה הַשִּׁיר “אָבִי”, שֶׁמֵּרֵאשִׁיתוֹ עַד סִיּוּמוֹ עָבְרוּ שָׁנִים.

לֹא אֶשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת קְרִיאַת הַשִׁיר בְּאוֹתוֹ עֶרֶב. קוֹלוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר רָעַד בְּדַבְּרוֹ. הוּא סִפֵּר עַל עֳנִי אָבִיו, עַל סִבְלוֹ, עַל חַיָּיו הַקָּשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ לִפִי כֹחַ גּוּפוֹ הַחַלָּשׁ, וְעוֹד פָּחוֹת – לְפִי עֲדִינוּת־נַפְשׁוֹ. הֲזוֹכְרִים אַתֶּם תְּמוּנָת הָאָב הַפּוֹסֵעַ “כְּשׁוֹר” יְגִיעַ־כֹּחַ

“בָּאֳרָחוֹת עֲמֻקֵּי־חוֹל וּמְעֻנְנֵי תִּימְרוֹת אָבָק”? –

מַפְרַקְתּוֹ שְׁחוֹחַת מוֹטָה, מִצְחוֹ חָרוּשׁ דְּאָגָה

וְעֵינָיו בֶּאֱרוֹת יָגוֹן, תּוֹהוֹת בְּאֶפֶס תִּקְוָה,

עַל־כָּל־פָּרָשַׁת דְּרָכִים וּלְיַד כָּל רֹאשׁ נְתִיבוֹת:

הֲיָבֹא מֵאֲשֶׁר יָבֹא אֶחָד גּוֹאֵל וּמְרַחֵם?

בְּסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר עַל חַיֵּי אָבִיו, סִפֵּר גַּם עַל חַיֵי עַצְמוֹ, כִּי גַם אֶת עַצְמוֹ רָאָה כָּל יָמָיו כְּ“פּוֹסֵעַ בְּאָרְחוֹת חוֹל” וּמְצַפֶּה לְ“אֶחָד גּוֹאֵל וּמְרַחֵם שֶׁיָּבוֹא מֵאֲשֶׁר יָבוֹא”… וְלֹא אֶת אָבִיו בִּלְבַד רִחֵם בְּשִׁיר זֶה, כִּי אִם אֶת כָּל אֶחָיו הַמְעֻנִּים, הַנּוֹשְׂאִים בְּסֵבֶל לְלֹא כֹּחַ, לְלֹא תִקְוָה וּמְצַפִּים לְ“אֶחָד גּוֹאֵל שֶׁיָּבוֹא וִירַחֵם”.

אָכֵן רַחֲמָיו בָּעֲרוּ כְּאֵשׁ בְּקִרְבּוֹ בְּזָכְרוֹ אֶת אָבִיו, שֶׁרָבַץ כָּל יָמָיו תַּחַת מַשָׂאוֹ עַד אֲשֶׁר “כָּרַע נָפַל כְּתוֹא מִכְמָר עַל אֵם הַדֶּרֶךְ – נָפַל וְלֹא הוֹסִיף קוּם”. וְהָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה עֲדַיִן מְשַׁוְּעִים מֵחֲרוּזֵי הַשִּׁיר הַנַּעֲלִים כַּאֲשֶׁר שִׁוְּעוּ בְּלֵב הַיֶּלֶד, שֶׁרָאָה אֶת אָבִיו בְּעֶלְבּוֹנוֹ וְיָדוֹ קָצְרָה מֵהוֹשִׁיעוֹ:

הָהּ, לוּלֵא קָטֹנְתִּי כָּכָה, לוּלֵא רָפִיתִי כֹּחַ,

וָאֶתְּנָה כְּתֵפִי עִם כְּתֵפוֹ וְצַוָּארִי עִם צַוָּארוֹ אָשִׂים,

נָשׂוֹא עִמּוֹ בָּעֹל וְעָמוֹס אִתּוֹ בַּסֵּבֶל,

חֵלֶק כְּחֵלֶק נִמְשֹׁכָה, אוּלַי יֵקַל לוֹ בִגְלָלִי.

אֶפֶס כִּי קָצְרָה יָדִי מְאֹד וּתְפִלָּתִי בְּחֵיקִי כָלָתָה,

וְהוּא גַלְמוּד כְּשֶׁהָיָה שֵׂרַךְ נְתִיבוֹ, נְתִיב הַתְּלָאָה…

בְּשִׁירַת־רַחֲמִים גְּדוֹלָה זוֹ הֶעֱלָה הַמְשׁוֹרֵר אֶת דְּמוּת אָבִיו, אֶת נִשְׁמַת אָבִיו, וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁבְּקָרְאוֹ לְפָנַי אֶת הַשִּׁיר, רָעַד קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ וּפָנָיו חָוְרוּ וּבְעֵינָיו נִקְווּ נִטְפֵי דֶמַע.

וְלֹא יִפָּלֵא שֶׁעָבְרוּ יָמִים רַבִּים כָּל־כָּךְ מִן הַזְּמָן שֶׁנִכְתְּבוּ הַחֲרוּזִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל “אָבִי” עַד גְּמָר הַשִּׁיר. גַּם הָרַחֲמִים הַגְּדוֹלִים נֶאֱסָפִים עַל קַרְקַע הַלֵּב נְטָפִים־נְטָפִים וְהֵם גְּדֵלִים וְהוֹלְכִים עַד שֶׁהֵם פּוֹרְצִים כַּגַּל וּמִשְׁתַּפְּכִים בְּקִינָה גְדוֹלָה כְּ“אָבִי”, שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ גַּם בְּשִׁירֵי בְּיַאלִיק לְרֹךְ וּלְחֶמְלָה וּלְאַהֲבָה.

אָכֵן כָּךְ נִכְתָּבִים שִׁירֵי־אֱמֶת!