הַב, גִ’ים, לְשֵׁם מַזָּל לִי אֶת כַּפְּךָ,

זוֹ כַּף שֶׁלֹּא רָאִיתִי עוֹד דֻּגְמָא לָהּ.

וּלְשֹׁךְ הָרוּחַ יַחַד נִנְבְּחָה

כְּנֶגֶד הַיָּרֵחַ שֶׁמִּלְמַעְלָה.

הַב, גִ’ים, לְשֵׁם מַזָּל לִי אֶת כַּפְּךָ.

אַל נָא בְּלִקּוּקִין, רְחִימָאִי,

הָבֵן עִמִּי לוּא כְּפַשְׁטוּת הַיֶּלֶד.

הֵן לֹא תֵדַע מַה פֵּשֶׁר הַחַיִּים,

וּבְכָל־זֹאת – מַה כְּדַאי לִחְיוֹת בַּחֶלֶד.

רַבְּךָ הוּא אִישׁ נִלְבָּב וּבַעַל־שֵׁם,

וּבְצֵל בֵּיתוֹ אוֹרְחִים רַבִּים יָבוֹאוּ,

וְכָל אֶחָד, אַגַּב חִיּוּךְ, זוֹמֵם

בְּצַמְרְךָ הַקְּטִיפָנִי לִנְגּוֹעַ.

יְפִי כְּלָבִים יָפִיתָ לְהַרְהִיב,

וְנֹעַם־חֵן לְרַחַשׁ אֱמוּנֶיךָ,

וְעַל כָּל אִישׁ, מִבְּלִי שָׁאוֹל אֶת פִּיו,

כִּידִיד שִׁכּוֹר, תַּשְׁפִּיעַ לִקּוּקֶיךָ.

גִּ’ים יַקִּירִי, שׁוֹנֶה הָיָה קְהָלָם

שֶׁל הָאוֹרְחִים – כָּהֵנָּה גַם כָּהֵנָּה,

אַךְ זוֹ, דְמוּמַת הָעֶצֶב מִכֻּלָּם,

לְפֶתַע, בְּמִקְרֶה, לֹא בָּאָה הֵנָּה?

הִיא בּוֹא תָבוֹא, רֵעִי, אַל תְּהַסֵּס עוֹד,

וּבְהֵעָדְרִי, אֶל מַבָּטָהּ כִּי תֵט,

בִּשְׁמִי שֶׁלִּי לַקֵּק יָדָהּ בְּחֶסֶד

עַל כָּל כֻּלִי – עַל חֵטְא וְעַל לֹא־חֵטְא.