יֵשׁ בָּרֵעוּת שִׂמְחָה הוֹלֶלֶת,

עֲוִית שֶׁל רֶגֶשׁ מִסְתָּעֵר.

שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ הַגּוּף אוֹכֶלֶת

כְּנֵר־הַחֵלֶב הַבּוֹעֵר.

יָדֶיךָ הָב, יָדִיד מִנֹּעַר,–

כִּי כֵן הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי,

לְעֵת פְּרִידָה אֶטְלֵן לְטֹהַר

בְּקֶצֶף־כֶּתֶם קָדְקֳדִי.

אַח, טוֹלְיָא, טוֹלְיָא, הַאַתָּה הוּא,

אֵי פַּעַם הִיא, אֵי רֶגַע הוּא –

שׁוּב, כְּחָלָב, הִנֵּה קָפָאוּ

חוּגֵי עֵינַיִם, שֶׁעָמְדוּ.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! בִּדְלוֹק הַסַּהַר,

הַעוֹד אֶזְכֶּה לְיוֹם גִּילִי?

מִכָּל בָּחוּר נוֹדָע־בַּשַּׁעַר

אַתָּה בִּלְבַד נָעַמְתָּ לִי.

אוּלַי אֵי־פַּעַם, בִּבְלִי דַעַת

עוֹד נִפָּגֵשׁ כְּמִיָּמִים,

אַךְ הַנְּשָׁמָה – אֲבוֹי! – גּוֹוַעַת

כָּאַהֲבָה וַעֲלוּמִים.

אַחֵר בְּךָ יִדְחֵנִי דֶחִי.

הֲמִשּׁוּם כָּךְ כְּהֵד מַתְאִים

עֲלֵי כְּתֵפַי עַכְשָׁיו בְּבֶכִי

אָזְנַי תִּטְפַּחְנָה כִּמְשׁוֹטִים.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! בִּדְלוֹק הַסַּהַר

לֹא עוֹד אֶזְכֶּה לְיוֹם גִּילִי.

מִכָּל בָּחוּר יְדוּעַ סַעַר

אַתָּה בִּלְבַד נָעַמְתָּ לִי.