אוֹתָהּ סוּפָה עָבְרָה. עִם מְעַטִּים נוֹתַרְתִּי.

לְעֵת מִפְקַד רֵעוּת – מָה רַבּוּ אֵין־עוֹנִים.

אֶל אֶרֶץ שַׁכּוּלָה הַפַּעַם שׁוּב חָזַרְתִּי,

בָּה נֶעֱדַרְתִּי חֵת שָׁנִים.

אֶל מִי אֶקְרָא? לְמִי אוּכַל אַבִּיעַ

שִׂמְחַת הָעִצָּבוֹן עַל שֶׁעוֹדֶנִי חָי?

גַּם בֵית־הַטַּחֲנָה – כְּעוֹף־שֶׁל־עֵץ מַגְבִּיהַּ

כָּנָף אַחַת – שְׁתוּם־עַיִן לְפָנָי.

לֹא יַכִּירֵנִי אִישׁ בְּכָאן,

וְשֶׁזָּכְרוּ, – הַזְּמָן מִלֵּב הִשְׁכִּיחַ.

וְשָׁם, בִּמְקוֹם בֵּית־אַבָּא אָז שָׁכַן,

עַכְשָׁו אֲבַק־דְּרָכִים וַעֲרֵמָה שֶׁל פִּיחַ.

וְהַחַיִּים הוֹמִים.

סְבִיבַי שׁוֹקֵק הָעָם.

דְּמוּת פְּנֵי זָקֵן וְגַם צָעִיר חוֹלֶפֶת.

אַךְ אֵין מִי אֲבָרְכוֹ בַּהֲסָרַת מִצְנֶפֶת

וְלֹא אֶמְצָא מִקְלָט בְּעֵין־אָדָם.

וְהִרְהוּרִים בַּלֵּב יָהִימוּ כִּבְכַוֶּרֶת:

מוֹלֶדֶת מַהִי?

רַק חֲלוֹם הוֹזֶה?

הֵן פֹּה כִּמְעַט לַכֹּל דְּמוּתִי דְמוּת זָר קוֹדֶרֶת,

הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ, אֵי מִזֶּה.

וְזֶה אֲנִי!

אֲנִי, אֶזְרַח הַכְּפָר,

אֲשֶׁר זִכְרוֹ לָעַד בָּזֶה רַק יִוָּדֵעַ,

שֶׁבּוֹ כַּפְרִית יָלְדָה לְשֶׁעָבַר

פַּיְטָן רוּסִי מֻפְקָר וּמִתְפָּרֵעַ.

אַךְ קוֹל הַשֵּׂכֶל לְלִבִּי אוֹמֵר:

"נָא הֵרָגַע! עַל מָה חֻלְשַׁת הַדַּעַת?

הֵן רַק אוֹרָה הִיא זֹאת אֲשֶׁר לְדוֹר אַחֵר

מוּל מִשְׁכְּנוֹת הָאִכָּרִים נוֹגַהַת.

הִתְחַלְתָּ כְּבָר מְעַט לְהִקָּמֵל.

הַנֹּעַר פֹּה אַחֵר, וְשִׁירָתוֹ אַחֶרֶת.

אוּלַי תִּהְיֶה רוּחוֹ יוֹתֵר נוֹהֶרֶת; –

שׁוּב לֹא הַכְּפָר אִמּוֹ, כִּי אִם תֵּבֵל."

אֲבוֹי, אַרְצִי! אֲנִי כָּל כָּךְ מוּזָר.

יְבֹשֶׁת־אֹדֶם אֶל מִשְׁקַע־לֶחְיִי יוֹרֶדֶת.

לִי שְׂפַת אַחַי הָיְתָה כִּשְׂפַת עַם זָר,

כְּלֹעֲזִי נִהְיֵיתִי בַּמּוֹלֶדֶת.

הִנֵּה אֶרְאֶה:

כֻּנְּשׁוּ כִּלְבֵית־הַכְּנֶסֶת

אֶל בֵּית־הַוַּעַד אִכָּרֵי שַׁבָּת.

הֵם בְּשָׂפָה דְלוּחָה, אַף מְחֻסְפֶּסֶת,

אֶת חַיֵּיהֶם יָבִיאוּ בְּמִשְׁפָּט.

כְּבָר עֶרֶב. הַשְּׁקִיעָה מַרְעֶפֶת

מִזְהָב קָלוּשׁ עַל אֵפֶר הַשָּׂדוֹת.

בַּתְּעָלוֹת, כַּעֲגָלִים בָּרֶפֶת,

תָּקְעוּ תְּרָזוֹת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת.

חַיָּל אָדֹם, אֲחוּז־תְּנוּמָה, פִּסֵּחַ,

בְּזִכְרוֹנוֹת יִקְמוֹט אֶת הַפָּנִים,

וְעַל בּוּדְיוֹנִי בְּרָב־עֵרֶךְ יְשׂוֹחֵחַ,

עַל פֶּרֶקוֹפּ כְּבָשׁוּהוּ אַדְמוֹנִים:

"אָכֵן, הַרְבֵּץ הִרְבַּצְנוּ בּוֹ אֲנַחְנוּ…

זֶה הַבּוּרְז’וּי… הַלָּז… אֲשֶׁר בִּקְרִים…"

נָשִׁים בְּאֵלֶם־אֹפֶל תֵּאָנַחְנָה,

שַׁרְעַפֵּיהֶם זָקְפוּ הַתִּדְהָרִים.

הִנֵה אַרְצִי!

עַל מָה, חֲזִיז וָרַעַם,

עַל אַחְוָתִי לָעָם תָּמִיד אֶרְעָשׁ!

לֹא תִדָּרֵשׁ פֹּה שִׁירָתִי הַפַּעַם,

וְיִתָּכֵן, כִּי גַם אֲנִי פֹּה לֹא נִדְרָשׁ.

לוּ כֵן יְהִי!

מִקְלַט חַיַּי, שָׁלוֹם!

זֶה שֵׁרוּתִי־מְעָט – גַּם הוּא יַרְוֵנִי נַחַת.

וְאִם שִׁירַי לֹא עוֹד יוּשְׁרוּ כַּיּוֹם, –

הֵן שַׁרְתִּי עֵת אַרְצִי עוֹד בְּחָלְיָה קוֹדַחַת.

לַכֹּל אַסְכִּים. לַכֹּל כְּשֶׁהִנֵּהוּ.

מוּכָן לֵילֵךְ בְּחַתְחַתֵּי שְׁבִילִים.

לְמַאי, אַף לְאוֹקְטוֹבֶּר זֶה לִבִּי אֶתְּנֵהוּ,

אַךְ לֹא אֶתֵּן לָנֶצַח אֶת נִבְלִי.

לֹא אֶמְסְרוֹ לַזָּר, וְאִם יָדִיד הוּא,

וְאִם אִשָּׁה, אוֹ אִמָּא, אוֹ אָחוֹת.

אַךְ לִי בִּלְבַד אֶת רֹן צְלִילָיו הִפְקִיד הוּא,

רַק לִי הִנְעִים עֶדְנַת הַמַנְגִּינוֹת.

הַנֹּעַר, פְּרַח! וְזֶה גוּפְךָ חַזְּקֵהוּ!

חַיֶּיךָ אֲחֵרִים, וּמִזְמוֹרְךָ אַחֵר.

אֲנִי אֵלֵךְ בּוֹדֵד אֶל גְּבוּל לֹא־אֲכִּירֵהוּ,

וְיִכָּנַע לָעַד הַלֵּב הַמִּסְתָּעֵר.

אַךְ גַּם אֲזַי,

עֵת עַד קַצְוֵי הַחֶלֶד

אֵיבַת עַמִּים תָּסוּף,

וְהַיָּגוֹן יָנוּס, –

בְּכָל מְאֹד־פַּיְּטָן

אוֹסִיף וַאֲהַלֵּל עוֹד

שִׁשִּׁית כַּדּוּר־עוֹלָם,

זוֹ שֵׁם קָצָר לָהּ: רוּס.