מאחורי גננו יראה תל חול. ובו יגורו שפנים ברים רבים. והשפנים הברים האלה היו לפנים שפנים כַּיְּתִים, מרחוק הביאום אלינו לשעשועים לילדינו הקטנים, ולא שמחו השפנים במעונם, אשר נתנו להם ברפת, גם מאכלם, אשר הביאו הילדים להם יום יום, לא מצא חן בעיניהם, ויבקשו להם מעון אחר וצידה אחרת, בקשו ומצאו, ויצאו השדה ויבאו עד תל החול ויחפרו מעון לשבתם, ויעשו להם שם מערה קטנה ויציעו בה טחב ותבן ויעשו מבואים אחדים לחדרם, כי אם אויב אורב להם באחד המובאים ומהרו לנוס על נפשם דרך המבוא השני.

ויגורו בתל החול אך זוג אחד שפנים ברודים ככל שפני הבית ויולידו בנים, והבנים הולידו גם הם בנים, ויולידו שלשים ורבעים בקיץ אחד, ויפרו השפנים וירבו במאד, אך כל הנולדים לא היו ברודים כאבותיהם כי עין האפר לכלם וידמו במואיהם לבת משפחתם הארנבת, אך היו קטנים הרבה ממנה.

ובזרח השמש על פני הארץ ישבו להם השפנים בביתם ובבואו יצאו החוצה ובאו עד גן הירק אל ערוגת הכרוב ואכלו ממנו כנפשם שבעם, ויש אשר אכלו את התלתן ויש אשר שברו את רעבונם בלפת וכן אכלו את אשר תתאוה נפשם.

ובחרף, בימים אשר גני הירק שממים וריקים, ובאו השפנים אל גן עצי הפרי, וקלפו את העצים הרכים ואכלו את קלפתם, והסבו נזק רב מאד לבעל הגן, ובעל הגן נוקם ונוטר, והלך אל שכנו הציד ויפצר בו לכלות את המשחיתים הרעים האלה, ולתפשם חיים במערתם כבד מאד, כי ביתם עמק עמק בתל החול, וגם כלבי הציד המהירים, גם הם לא ישיגו את השפנים, ובאו עד מבוא מערת השפנים ונבחו ויילילו והשפנים לא יֵרָאו החוצה, ושבו הכלבים ריקם בבשת פנים.

והשיג לו הציד חֹלד אפריקני, וגוית החלד הזה דקה וארוכה ועורו כתם־לבן ועיניו אדומות כעיני השפן, בקיץ ישב החֹלד בסוגר והציד יכלכלהו בלחם וחלב, ובבוא החרף, והשלג יכסה את פני הארץ, ונקל אז למצוא את חורי השפמים בעקבותיהם, שתֵראינה על פני השלג, ולקח אז הציד את חלדו והלך אל מעון השפנים, והחלד כל כך דק ונכף, עד כי על נקלה יעבר במבוא הצר, ונתן הציד רשתות בכל המובאים, וקשר על פי החלד גִמּוּן למען לא יאכלם הןא שם לשלחה אל־החור, ולמען הפחיד עוד יותר את השפנים יקשר הציד מצלה אל צואר החלד, ושמעו השפנים את קול צלצול המצלה וראו את אויבם, ומהרו לנוס אל כל עבר, אך אל כל אשר יפנו יפלו ברשת, אשר הכין להם הציד.