על אחד הסלעים, אשר מתחת למי הים, יושב צדפי אחד ענק, והוא כבד כל כך, עד כי בכבדות ירימהו איש ממקומו.

והצדפי הגדול והכבד הזה, נחשב כאחד השלוים והשקטים אשר בין החיים, הנה הוא יושב לו במנוחה על הסלע, לאט יפתח את לוחותיו, ולאט יסגרם, ושתה ישתה מי הים בשלות השקט, ויחד עם המים המרים והמלוחים יבלע אל תוכו גם חיים דקים וקטנים אשר בים כי הם הם מאכלו.

ומי הים ישפלו פעמים ביום, ונשאר גם אז הצדפי על הסלע, ונראה אז מעל לפני המים אשר שפלו, וסגר את לוחותיו, וחכה במנוחה לגאוּּת הים, עד אשר יגאו מי הים עוד פעם אחרי עבר שש שעות.

ועל שפת הים ההוא גר נשר גדול ארך הכנפים, ויעש לו הנשר קן על שן סלע אחד העומד על שפת הים, הנשר יושב לו בקנו ולא יניע כנף ולא ינוד רגל, ובעיניו הצופות למרחוק יתבונן אל הים, אולי יעלה על פני מימיו דג או חי אחר, ואז ידאה כחץ מקשת, והתנפל אל טרפו אשר מצא, ובצפרניו הארוכות והחזקות יתפשהו ושסעהו ואכלהו.

ויהי היום והנשר יושב לו מול הסלע, אשר עליו וישכן הצדפי. ויפתח הצדפי את לוחותיו, כאשר יפתח התלמיד את ספרו, ועת השפל הגיעה, וקצות לוחות הצדפי נראו מעל פני המים, ויחפץ לסגרם, ויראהו הנשר ויתנפל עליו ויתן את רגליו בין הלוחות להוציא משם את החי השקט, והצדפי, בראותו את האורח הגס ולא הקרוא הזה, סגר עד מהרה את לוחותיו, וילחץ ביניהם את רגלי הנשר. אז ידע הטורף והבין את שגיאתו הפעם, הצדפי כבד מאד והנשר לא צר כח להרימהו ולשאתו אל קנו, וגם להוציא רגליו לא יכל, וינהם הנשר, ויך בכנפיו, אך ללא הועיל, הצדפי לא עזבהו, ובין כה גאו המים ויטביעו את מלך בעל הכנפים הגאה ברוב כחו, ואחרי אשר חדל הנשר מהתנועע, פתח הצדפי את לוחותיו, ויעזב את הנשר המת לחות על פני גלי הים.