לוגו
עכבר הרים
תרגום: יהודה גור
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

עכבר ההרים יגור על ההרים הגבוהים, מתחת בעמק יגורו האנשים בעריהם ובכפריהם, על ירכתי ההר יצמח יער עצים רעננים, וגם בו יֵרָאוּ, פה ושם בתים אחדים גלמודים ומעל ליער כּרים ונאות דשא, וגם שם מפוזרים בתים קטנים, הם נאות הרועים, אשר ירעו בכרים ההם את עדריהם בימי הקיץ, ומעל לכרים שני סלעים שממים, וביניהם בבקעות כרים קטנים וריקים, ולמעלה ראש ההר המכסה בשלג עולמים.

וקרוב לשלג, בבקעות הקטנות, אשר בין שני הסלעים יגור עכבר ההרים, הכר הקטן הירק הוא בעיניו מלא התבל באביב יצא ממאורתו להתחמם לאור קרני השמש החמות, ולבקש לו טרף לנפשו, ובשניו החדות יֹארֶה את עשבי ההר הקטנים והדקים, עשבים רבים שונים יטעם העכבר, ובחר לו את אשר ינכם לחכו, ובכל העת לא יחדל מהביט ומהתבונן סביבותיו, בבקעתו יודע הוא את כל אבן ואבן, ואף יראה מרחוק את הנשר המתעופף למעלה ברום השמים, או את השועל הערום המתגנב מאחרי שן הסלע, או את אחד האנשים, ושרק עד מהרה, והודיע לכל חבריו ואחיו כי צרה קרובה, ונסו כלם ונטלטו כרגע.

וחפר לו העכבר מאורה בסלע והעמיק אותה עד כשתי קומות האדם, ושם מתחת יעשה לו חדר ובו יגדל את בניו, ועשה מוצאים אחדים מחדרו אל עברים שונים, והיתה לו המאורה הזאת לדירת הקיץ, ולימי החרף יעשה לו מעון יותר נרחב, ולו אך מבוא אחד צר מאד, עד כי בכבדות יעבור בו, והעכבר לא יחכה לקראת אורחים, כי חפץ יחפץ לשבת במנוחה במעונו, ואם יבוא חי אחר אל חדרו ונשכו העכבר בשניו ושרטו בצפרניו, ואם יחפץ איש לחפר לבוא אל המעון העכבר וחפר לו הוא עד מהרה מוצא אחר ונמלט על נפשו, והעכבר ימהר לחפר מהאיש, ובחדרו יושבים כל בני משפחתו יחד בימי החרף, עד כי יגדלו דים, ובימי הקיץ הבא יחפרו הם בית לבדם, ובקרב קץ ימי הקיץ, ואסף העכבר אל ביתו תבן ועשבים למען יחם לו ולבניו. ויש אשר ימצאו בחדר העכבר כל כך הרבה תבן, עד כי איש לא יכל לשאתו בפעם אחת.

ובבוא ימי החרף, והשלג, המכסה את פני הבקעות אשר בין שני הסלעים, לא יתן עוד לעכבר למצא לו טרפו בשדה, ועזב אז העכבר את דירתו אשר דר בה בקיץ, והלך אל מעונו אשר הכין לו לחרף. והתאספו שם כל בני משפחתו וסתמו את המבוא הארוך בתבן ובעפר, כי לא תחדר הקרה אליהם, וצנפו העכברים את גויתם כדור, ושכבו בתכן, האחד על יד השני, וישנו כלם יחד, ושנתם תגבר מיום ליום, נשמתם תחלש, ורחש לבם כמעט יחדל, וכל אבריהם יחדלו מהתנועע, ולא ישמעו ולא ירגישו דבר, וכן יישנו כחמשה או ששה ירחים מבלי אשר יקיצו אף פעם.

ובבוא האביב, והשלג יחל לחמם, הכרים ילבשו דשא ירקרק, והטבע כלה כמו תתעורר לתחיה, והתעוררו אז ואבריהם יתחזקו, ופתחו אז את במבוא הארוך הסתום. והזקן שבחבורה יצא ראשון לראות מה נעשה על פני תבל ולהתבונן מסביב, פעמים רבות יוציא את ראשו להביט סביבותיו, ובהוכחו כי אין כל פחד לנגדם, ויצא הוא ראשונה ואחריו כל בני משפחתו והחלו לכרסם ולארות את העשבים החדשים.

ועכבר ההרים לא ירחיק ללכת ממעונתו, כי ירא הוא פן יתנפל עליו הנץ או הנשר וטרפוהו, או הנער הרועה יצידהו לשאתו בכלוב להראות לחבריו, והעכבר לא יוכל שאת חיי עבדות.