לוגו
נמרוד ודור הפלגה
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

א. נמרוד.    🔗

“הוא היה גבור ציד לפני ה‘, על כן יֵאמר: כנמרוד גבור ציד לפני ה’1” – תא חזי: הוא היה גבור עצום. לבוּשו של אדם הראשון היה לובש והיה יודע לצוּד בהם את הבריות.

אמר ר' אלעזר: נמרוד היה מפתה את הבריות לילך אחרי עבודה זרה והיה שולט באותם לבושים של אדם ונצח את בני העולם, והיה אומר, שהוא שולט בעולם, ובני אדם עבדו לו. ולמה נקרא שמו “נמרוד”? – משום שמרד במלך עליון של מעלה, מרד בעליונים ומרד בתחתונים – באותם לבושים, שבהם שלט בעולם ומלך על כל בני העולם, ומרד באדונו, ואמר שהוא השולט בעולם, והיה מפתה את הבריות לילך אחריו, עד שמשך בני אדם לצאת בעבודת רבונו של עולם.


(נח עג ע“א, עד ע”ב).


ב. דור הפלגה ולשון הקודשׁ.    🔗

“ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים”2 – מדברים היו בלשון הקודש, שמלאכי השרת יודעים אותה, ולא היו מדברים בלשון אחרת. בגין כך כתיב: “ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות”3, שאלמלי היו מדברים בלשון אחרת, שמלאכי עליון לא ידעו אותה, לא היתה חשיבות לאותו דבר שהם חשבו לעשות, כי מלאכי השרת לא היו מסַיעים בידם, ומלאכתם היתה נעשית על יד השדים, שמעשיהם אינם אלא לרגע אחד, למראה עין בני אדם ולא יותר.

”ודברים אחדים" – שהיו יודעים את המדרגות העליונות, כל אחת ואחת על בוריה4 והמדרגות לא נתחלפו להם, ובגין כך כתיב “ודברים אחדים”.


(נח, סתרי תורה, עד ע"ב)


ג. דור הפלגה, ארץ ישׂראל ולשׁון הקודשׁ.    🔗

ר' יצחק היה יושב לפני ר' שמעון. אמר לו:

– מה ראו אלו (בני דור הפלגה), שעשו שטות שכזו למרוד בקדוש ברוך הוא, וכלם בעצה אחת החזיקו בדבר זה?

אמר לו:

הרי שנינו, דכתיב: "ויהי בנסעם מקדם5 " – נסעו ממעלה למטה, נסעו מארץ ישראל וירדו לבבל6. אמרו: הא הכא7 מקום להִדָבק בו. “ונעשה לנו שם”8 – ויתדבק הסיוע של מטה במקום זה, כי כשיבא דין לשרות בעולם, הרי מקום זה יהיה כנגדו,9 ומהכא יהנה10 העולם ויזון, שהרי למעלה יש דוחק11 והעולם אינו יכול להיות נזון משם, ולא עוד, אלא אנו נעלה לשמים ונעשה אתו קרב, שלא יוריד מבול לעולם כמקדם.

" ויאמר ה': הן עם אחד ושפה אחת לכלם"12 – משום שכלם הם כאחד, באחדות שלהם, כלם יעשו ויצליחו במעשיהם. תתפזרנה המדרגות כל אחת ואחת לצִדה, ובגין כך יתפזרו כל אותם שלמטה.

ואי תימא: לשונם מפני מה נתבלבל? – אלא משום שכלם היו מדברים בלשון הקודש, אותה לשון עשתה להם סיוע, כי במעשה ובדבור פה תלוים דברים אלא לדבק את הכַוָנה13 שבלב כל אחד ואחד ובזה עשו סיוע לאותו מקום, שרצו להקים. ועל כן נתבלבלה לשונם, בכדי שלא יוכלוּ לחזק רצונם בלשון הקודש. וכיון שנתחלפה לשונם באחרות לא הצליחו במעשיהם, כי החילות של מעלה אינם יודעים ואינם מכירים שום לשון, חוץ מלשון הקדש, וכשנבלבלה לשונם, נחלש כחם ונשבר תקפם14.

תא חזי: הדבר שהתחתונים אומרים בלשון הקודש, כל חילות השמים יודעים אותו ומחזיקים בו ולשון אחרת אינם יודעים ואינם מכירים; ולכן אלו, כיון שנתבלבלה הלשון שלהם, מיד “ויחדלו לבנות העיר15”, משום שכחם נשבר ולא יכלו לעשות כרצונם כלום.


(נח עה ע"ב).



  1. בראשית י, ט.  ↩

  2. שם יא, א.  ↩

  3. שם ו.  ↩

  4. על בוּריה – היטב, לאמתתה.  ↩

  5. בראשית יא, ב.  ↩

  6. ירדו ממדרגתם העליונה, יצאו מארץ ישראל ועל כן אבדה חכמתם.  ↩

  7. הא הכא – הרי פה.  ↩

  8. שם ד.  ↩

  9. ובזה יעשו להם יושבי המקום שם.  ↩

  10. יהנה – תהיה הנאה, תועלת.  ↩

  11. דוחק – מחסור.  ↩

  12. שם, ו.  ↩

  13. כַוָנָה –מחשבה. חפץ, רצון.  ↩

  14. מאחרי שחילות של מעלה לא ידעו את לשונם לא יכלו לסיע בידם, ולכן לא היה עוד כחם אִתם.  ↩

  15. בראשית יא, ח.  ↩