לוגו
מכת צפרדע
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

א. המלךְ נלקה יותר.    🔗

ר' שמעון פתח ואמר:

“קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מאנה להנחם על בניה כי איננו”1 – תא חזי: לא שעה אחת בכתה רחל על ישראל, אלא בכל שעה ושעה שישראל הוא בגלות, היא בוכה. ומשום ש“קול ברמה נשמע”, גרם להם הקדוש ברוך הוא קול למצריים, דכתיב: “והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים, אשר כמוה לא נהיתה וכמוה לא תוסיף”2 והזמין להם עוד קולות אחרים, קולות של אותם הצפרדעים, אשר הרימו קול במעיהם, והם נופלים בשוק כמתים.

“ותעל הצפרדע, ותכס את ארץ מצרים”3 – צפרדע אחת עלתה וילדה צפרדעים רבים, אשר מִלאו את הארץ, והיו כֻלן מוסרות עצמן לאש, דכתיב: “ובתנוריך ובמשארותיך”4. ומה היו אומרות? – “באנו באש ובמים ותוציאני לרויה”5.

ואי תימא: אי הכי, מאי איכפת6 להם למצריים, שכל אותן הצפרדעים באו באש? – אלא כלן נכנסו לאש והלכו אל התנורים ולא מתו. ואותן שמתו מה עשו? – לחם היו בתנורים ונכנסו אל תוך הלחם ונתבקעו ויצאו מהן צפרדעים אחרות ונבלעו בתוך הלחם. באו המצריים לאכול אותו לחם והוא נהפך במֵעיהם לצפרדעים והן רקדו והרימו קולן עד שמתו, ודבר זה היה קשה למצרים יותר מכל.

תא חזי: כתיב “ושרץ היאור צפרדעים, ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך”7 – פרעה נלקה קודם לכלם ויותר מכלם. יהי שם ה' מבורך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד מעשיהם של כל בני אדם בכל אשר הם עושים. כתיב:“ויראו אותה שרי פרעה, ויהללו אותה אל פרעה, ותקח האשה בית פרעה”8 – פסוק זה בא בכדי לדרוש אותו. שלשה פרעה יש בו: אחד באותו זמן, אחד בימיו של יוסף ואחד בימיו של משה, אשר נלקה במקלו של משה. פרעה הראשון, בשעה ששרה לֻקחה אל ביתו, רִמֵז9 לאמנים וצִיְרו את צורתה בחדר המשכב שלו ממעל למטתו. לא נחה דעתו10 עד שחקקו צורתה של שרה על לוח של עץ, וכשעלה על מטתו, העלה את הלוח עמו. כל מלך שבא אחריו, היה רואה אותה צורה מצוירת ושמח. כשעלה על מטתו, היה נהנה מאותו ציור. לפיכך נלקה המלך יותר בכֻלם. הַינו דכתיב “ובחדר משכבך ועל מטתך”, ואחר כך – ובבית עבדיך ובעמך", ולא כתיב “על מטתם”.


(וארא כט ע“ב, ל ע”א).


ב. כחם שׁל הצפרדעים.    🔗

“המזכירים את ה' – אל דמי לכם”11 – אלו ישראל, המקדימים לבית הכנסת בבוקר ומשבחים את הקדוש ברוך הוא, וכן עושים אחרי הצהרים, וכן בלילה, ועל כן זכר אותם הקדוש ברוך הוא במצרים, והעלה על פרעה אותן שאינן משתתקות יום ולילה. ומי הן? – אלו הצפרדעים, שקולן אינו פוסק12, והכל משום שהחזיק בעם קודש, שאינו פוסק לשבח את הקדוש ברוך הוא יומם ולילה. ולא היה בר נש במצרים, שיכל לדבר עם חברו, כי מקוֹלן של הצפרדעים לא נשמע קולם של בני אדם. מן הצפרדעים נשחתה הארץ ומקולן היו ילדים ונערים מתים.

ואי תימא: הֵיך לא יכלו להרגן? – אלא, אם הרים בר נש מקל או אבן להרוג צפרדע אחת, נתבקעה הצפרדע ויצאו שש צפרדעים מתוך מֵעיה והלכו וזחלו על הארץ, עד שהיו נמנעים לגשת אליהן.


(וארא ל ע"א)



  1. ירמיה לא, יד.  ↩

  2. שמות יא, ו.  ↩

  3. שם ה, ב.  ↩

  4. שם ז כח.  ↩

  5. תהלים סו, יב.  ↩

  6. מאי איכפת? – מה הרעה?  ↩

  7. שמות ז, כה.  ↩

  8. בראשית יב, טו.  ↩

  9. רִמֵז – הראה בתנועת אצבע, עפעף עין וכיוצא בזה.  ↩

  10. לא נחה דעתו – לא נחלשה, לא רפתה תשוקתו, שאיפתו.  ↩

  11. ישעיה סב, ו.  ↩

  12. אינו פוסק – אינו נמנע, אינו חדל.  ↩