לוגו
אַגָדַת טֶלֶגְרַף (1886)
תרגום: שמשון מלצר
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1

במקור: Telegraphenmӓrchrn. לראשונה בעתון Berliner Tageblatt בדצמבר 1886. תצלום מן העתון בא“צ. נדפס אחר כך ב־Theodor Herzl, Buch der Narrheit. F. Freund. Leipzig, 1888. כתב יד בא”ה.


הוֹ עִמְדוּ, הַמְשׁוֹרְרִים, כָּל רֶגֶל־שִׁיר מִתְיַצֶבֶת!

הִנֵה עֵת־הָאַשׁוּחִים הַנְעִימָה מִתְקָרֶבֶת; 2

וַאֲפִלוּ בְּרִיוֹת הַמְלַגְלְגִים לָאַשׁוּחַ,

אֲחוּזִים בִּזְמַן זֶה הִתְרַגְשׁוּת לְפִי הַלוּחַ.

בְּהֶסְכֵּם שֶׁל שְׁתִיקָה הֵן כֻּלָנוּ הִסְכַּמְנוּ

לְשַׂחֵק הַתְּמִימִים, כִּילָדִים כֵּן הִשְׁלַמְנוּ.

וְגַם צֵיד־הַדָמִים עַל נִכְסֵי הָעוֹלָם

מִשְׁתַּתֵּק, צַיָדִים לֹא יִתְּנוּ אֶת קוֹלָם.

וּגְבָרִים כִּבְדֵי־רֹאשׁ גַם תּוּכְלוּ פֹּה לִשְׁמוֹעַ

מְדַבְּרִים עַל בּוֹנְבּוֹנְיֵרוֹת וּמְחִירָן הַגָבוֹהַּ.

וְכֵן גַם עַל בֻּבּוֹן שֶׁבָּרַיְכְסְטַאג3 אֵינֶנוּ

מִתְיַשֵׁב וּנְאוּם הוּא אֵינוֹ מַשְׁמִיעֵנוּ.

עַל בֻּבּוֹת־שַׁעֲוָה יְפֵהפוֹת, טוֹבוֹת־קֶשֶׁט,

שֶׁאֵינָן מִתְכַּוְנוֹת לַחֻפָּה אִתְּךָ לָגֶשֶׁת…

הִנֵה שׁוּב הוּא עוֹלֶה מִמֶרְחַק שְׁנוֹת־הַיֶלֶד,

זֶה חֲלוֹם־הַפְּלָאִים הַתָּמִים עַד אִוֶלֶת.

דְמֻיוֹת אֲדֹם־וֶרֶד וּתְכֵלֶת רָקִיעַ


מָה אֶרְצֶה לִפְנֵיכֶם לְהַעֲבִיר וּלְהָנִיעַ;

וְנִכְסוֹף מַה נִכְסַפְתִּי, עַל כְּרוּב אֶעֱבוֹרָה

וְאַרְצוֹת־הַבְּדָיָה בְּמָעוֹף לִי אֶסְקוֹרָה.

אַךְ אֲבוֹי! עֻבְדָה זוֹ יְדוּעָה לִי דַיָהּ:

כִּי אַתֶּם, הַפְּתָאִים, בְּאַרְצוֹת־הַבְּדָיָה

לֹא תַּאֲמִינוּ. אֲפִלוּ בִּמְחוֹז הַשִׁירָה

הַשִׁיטָה הָרֵיאָלִית שַׁלִיטָה וּשְׁרִירָה.

זוֹ אַסְכּוֹלָא רַבַּת־תַּלְמִידִים וְסוֹאֶנֶת,

אַךְ כֻּלָם מְסוּרִים לַ“תְּבוּנָה” הַצוֹנֶנֶת.

אֶת עִנְבֵי־הַדִמְיוֹן הַחֲמוּצִים יְתַעֵבוּ,

וּפֵרוֹת־אַגָדָה מְתוּקִים לֹא אָהֵבוּ;

וְיַכְחִישׁוּ כִּי זֶה לַשִׁירָה רַק נִבְחַר הוּא,

שֶׁבְּעֵינָיו קַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ יִשְׁכּוֹנוּ, יִזְהָרוּ.

לְדַעְתָּם, הַמִגְוֶנֶת עִם כָּל צִבְעֵי־קֶשֶׁת

שְׁלֵמוּת אַפְרוּרִית הַמְצִיאוּת מְשַׁבֶּשֶׁת…


מִשׁוּם כָּךְ בְּחָכְמָה אֲנִי פֹה אֶתְנַהֵגָה,

וּדְבָרִים לֹא־הָיוּ בָּזֶה לֹא אֲלַהֵגָה.


לַסִפּוּר יְלָדִים לִי פֹּה שְׁנַיִם נִרְשָׁמוּ,

אָנֹכִי רְאִיתִים, גַם מִכֶּם לֹא נֶעֱלָמוּ.

הַתְּמוּנָה בְּחַלוֹן־הָרַאֲוָה הִיא נִצֶבֶת:

הַיְלָדִים, וְאָזְנָם לָעַמוּד הִיא מַקְשֶׁבֶת.

מָה הַתַּיִל מוֹלִיךְ לַמֶרְחָק מִגָבוֹהַּ,

פֹּה הַשְׁנַיִם לְמַטָה יַאֲמִינוּ לִשְׁמוֹעַ.

וְהוֹאִיל וְיַאֲמִינוּ – מִתְאַמֵת חֲלוֹמָם,

כָּךְ הָיָה בַּבְּדָיָה מִנִי־אָז מֵעוֹלָם.


אֶת הַתַּיִל מִלְמַעְלָה הָרוּחַ רִטֵטָה.

"הֲשָׁמַעְתְּ " בִּלְחִישָׁה אוֹמֵר הַאנְס לָהּ לִגְרֵטָה.

"בְּוַדַאי! " מְנִיעָה הִיא רֹאשָׁהּ וּמְשַׁקֶרֶת,

“'נִי שׁוֹמְעָה הַיְדִיעָה שֶׁעַכְשָׁו מְשֻׁגֶרֶת”.

הוּא שׁוֹמֵעַ רַק קוֹל הַזִמְזוּם הַפּוֹזֵז,

וְרוֹגֵז שֶׁאֵינוֹ הַמִלִים גַם תּוֹפֵס.

וְאוּלָם הַיְהִירוּת בִּמְהִירוּת לוֹ אוֹסֶרֶת

לְהוֹדוֹת שֶׁיְכָלְתּוֹ בִּפְתִירָה מְפַגֶרֶת.

מַשָׁבָיו שֶׁל הָרוּחַ, לִגְרֵטָה מַסְבִּיר הוּא,

גַם אֵלָיו הַיְדִיעוֹת בְּרוּרוֹת יַעֲבִירוּ.


האנס:

הֵם אוֹמְרִים שָׁם לְמַעְלָה, תִּהְיֶה מִלְחָמָה,

וְכַדוֹנָאוּ כָּרְהַיְן יֶאֶדְמוּ מִדָמָהּ.

שִׁמְעִי גְרֵטָה, הַאִם הוּא נָכוֹן, הַפִּעְנוּחַ?


גרטה:

בְּדִיוּק מֻדָיק. כָּךְ לוֹחֶשֶׁת הָרוּחַ.


האנס:

הָרוּסִים מִזְדַיְנִים, הַדֶנִים מִתְפַּקְדִים,

צָרְפָתִים מִתְגַיְסִים וְלַקְרָב מִתְלַכְּדִים,

לֹא נוּכַל גַם אֲנַחְנוּ לִהְיוֹת מִתְנַגְדִים,

וְנִהְיֶה לְפִי חֲלִיל־הַמִלְחָמָה מְרַקְדִים,

וְגַם אַבָּא יֵלֵךְ, וּלְבָד נִשָׁאֵר.


גרטה (מתייפחת):

אוֹי־אֲבוֹי, הַאנְס, גַם אַבָּא! הַאֵין דֶרֶךְ אַחֵר?


האנס:

אָמְנָם אֵין, אִם אוֹמְרִים כָּךְ אוֹתָם שֶׁלְמָעְלָה.


גרטה:

אָז מוּטָב שֶׁנוֹסִיף וְנַקְשִׁיב לָהֶם הָלְאָה.

אוּלַי קֹדֶם הֵיטֵב לֹא דִיַקְתָּ לִשְׁמוֹעַ.


האנס:

אָמְנָם כֵּן, מְטֻשְׁטָשׁ הַזִמְזוּם מִגָבוֹהַּ.


גרטה (מקשיבה):

מָה אוֹמְרִים הֵם שָׁם, הַאנְס? בְּדִיוּק לֹא הֵבַנְתִּי.


האנס:

סִכּוּיֵינוּ הוּטְבוּ. עַכְשָׁו טוֹב הֶאֱזַנְתִּי.

לְפִי־שָׁעָה לְלֹא־שִׁנוּי יִשָׁאֵר הַכֹּל הָלְאָה.


גרטה:

וְעִם אַבָּא שֶׁלָנוּ לִהְיוֹת יַחַד נוּכָלָה?

הַקְטַנִים מַקְשִׁיבִים וּמְדַבְּרִים שׁוּב בְּלַחַשׁ,

לְפַעְנֵחַ סוֹדוֹת הֶעָתִיד, רַחַשׁ־נַחַשׁ;

וְהַזוּג הַמְטֹרָף־הָעַלִיז מִתְבַּדֵחַ,

אַגָדוֹת־טֶלֶגְרָף לִהַמְצִיא הוּא שָׂמֵחַ.4

עַנְנֵי הֶעָתִיד מִתְפַּזְרִים בְּלִי הֶרֶף:

הִיא בֻּבָּה מְקַבֶּלֶת, וְהוּא – יֹפִי חֶרֶב. 5

כִּי מִשׁוּם שֶׁהֵם כָּךְ בַּפֵּרוּשׁ הֶאֱמִינוּ,

הָעֻבְדוֹת לִרְצוֹנָם אֶת רֹאשָׁן הֵן הִרְכִּינוּ.

מִן הַתַּיִל לְמַעְלָה סוֹדוֹת נְצוֹתֵתָה:

וַאֲנַחְנוּ, בּוֹגְרִים, אָנוּ הַאנְס, אָנוּ גְרֵטָה.






  1. מתוך הספר פיליטונים לילדים / תאודור הרצל / מאיר שלי; היינו נתפרסם באחד הכרכים של הקובץ: Theodor Herzl, Feuilletons, Zwei Bӓnde. Wiener Verlag. Wien und Leipzig.1904.  ↩

  2. היינו חג המולדת של הנוצרים.  ↩

  3. בית הנבחרים הגרמני.  ↩

  4. בכתב היד לשיר זה, המצוי בארכיון הרצל, מחוקות השורות הבאות: וַאֲנַחְנוּ, בּוֹגְרִים, הֶחָכַמְנוּ יוֹתֵר/ מִן הַיֶלֶד הַזֶה, הַמַקְשִׁיב וּפוֹתֵר?/ הַאִם לֹא נַעֲמוֹד וּנְפַחֵד וּנְקַו / כָּל הַיוֹם וְנַקְשִׁיב… לְעַמוּד־טֶלֶגְרָף? / הַאִם לֹא נְנַסֶה לַחֲדוֹר בְּעֵין־יֶלֶד/ גוֹרָלוֹת מִתְחַלְפִים שֶׁל עָתִיד וְשֶׁל חֶלֶד?/  ↩

  5. מחוק בכתב היד: אַךְ כָּל מַה שֶׁהָרוּחַ בַּתַּיִל רִטֵטָה/ יֵשׁ נָכוֹן לְפָרֵשׁ כְּמוֹ הַאנְס וּכְמוֹ גְרֵטָה./  ↩